שיחה שמתחילה עם יצירה תאגידית והקשר בין טכניקה לתוכן וממשיכה עם הפרספקטיבה המיוחדת של צעצוע של סיפור. האם פיקסאר באמת מאנישים חפצים או שהם מחפצנים אנשים? האם צעצועים חיים כי אנחנו משליכים עליהם רגשות או שיש להם רגשות אותנטיים משלהם? מה לעשות לאנשים שנותנים לכם "כללים" לכתיבת תסריט ולמה צעצוע של סיפור היה חייב להעשות בתלת מימד ממוחשב.

פרק שבא בעקבות "דיסני-פורמציה": https://open.spotify.com/episode/4jycwyVofHJwSi1xbIoHjO?si=1f5f448d731d46d3