שוליית הקוסם

בפרק 3 של עונה 4 ("להטות את המציאות"), לקחנו את הגוף והנשימה מהפרקים הקודמים והטענו אותם באש, סוכר ואנרגיה. יצאנו לבדוק מהו בעצם מטה הקסמים, המכחול או העט שביד של היוצר. גילינו שמטה הוא לא מקל הליכה, הוא וקטור. הוא ההטיה של המציאות. בפרק הזה אנחנו מנסים להבין: למה כשוואילי קיוטי מצייר מנהרה על הסלע בקניון, רוד ראנר מצליח לרוץ ולעבור דרכה אבל וואילי קיוטי עצמו מתרסק על הקיר? איך הסיפור שאינו נגמר והקיסרית הילדותית (מייצגת השכינה) מלמדים אותנו לרפא את "כשל הדמיון" ואת הייאוש שאנחנו שוקעים בו? ולמה ה"בנדרים" באווטאר: כשף האוויר האחרון נקראים כך משום שהם מטים את היסודות והמציאות? מביטול 'נציב הדורות הבאים' ועד הקריאה של גידי דר ליצור "חלום חדש", הפרק הזה הוא מסע בין דיסני, קסם, פוליטיקה, ותהליכי אמנות שקורא לכולנו להפסיק להתרסק על הקיר ולהתחיל להאמין במנהרה כדי להגיע לארץ חדשה.

מה ההבדל בין אנחה אמיתית ל״אוי של נימוסי ארמון״?

בפרק השני של העונה אנחנו מכניסים רוח אל הגוף דרך הקרחצן — האנחה היהודית שהיא גם מחסור, גם געגוע וגם רגע קטן של חיוּת. משם אנחנו עוברים אל חיות היער של רבי נחמן, אל שירי החניכה של סרטי האנימציה ואל הסקיצות והיצירות הגנוזות שמתחננות לקבל גוף ולצאת לעולם.

פרק על נשימה, יצירה והיכולת לפנות בתוכנו מקום למה שכואב — ולמה שעוד רוצה להיוולד.

העונה הרביעית של „שוליית הקוסם” יוצאת בעקבות הגבול שבין המדומיין לעולם: איך נותנים לדמיון גוף — בלי לאבד אותו בדרך?

בפרק הראשון אנחנו מתחילים אצל אורסולה, שמזכירה שלא צריך קול כשיש שפת גוף, וממשיכים אל גופי, הגוף המצויר שחוטף, מתפרק, נמתח ותמיד מצליח לקום. נדבר גם על אוכל באנימציה: מה הופך אותו למעורר תיאבון, ולמה אפילו מופע שלם של צלחות שרות ב„היפה והחיה” לא מצליח להפוך את הגוש האפור של בל למשהו שמתחשק לאכול.

נפגוש את וולט סטנצ'פילד, המורה המיתולוגי של אמני דיסני, ונשאל כיצד תנועה, משקל ומחווה מבטאים את מה שהדמות עושה ומרגישה. דרך הגוף המצויר נגיע אל הגוף שלנו — ואל הרגע שבו דימוי נעשה תחושה ממשית.

את השיחות בעונה ילוו ג'יימס הילמן והאימג'ינל, רבי נחמן, סרטי האנימציה והספר שיוני כותב על כוח המדמה והדימוי החי.

איך אלים מדברים אל בני אדם? האם הם יורדים מן השמים, או מופיעים כים סוער, כתשוקה, כתחבולה, כקול פנימי וככוח גדול מאיתנו שפועל בחיינו?
בפרק בונוס של „שוליית הקוסם” אנחנו יוצאים אל „האודיסאה” של הומרוס ואל העיבוד הקולנועי של כריסטופר נולאן כדי לדבר על נוכחותם של האלים. על פוסידון אבי הקיקלופ והים עצמו, על אתנה המופיעה כתבונה, תחבולה וגם ילדה קטנה וחברה של ספיידרמן, ועל השיבה הביתה בלי מתנות.
זהו פרק על האפשרות שהאלים לא נעלמו. אולי אנחנו פשוט כבר לא יודעים לזהות מתי הם מדברים.
*********************
זה פרק בונוס. העונה החדשה נרקמת לאיטה ותעלה בקרוב.
אנחנו מקווים.

עם סיום תערוכת "קוביות הגורל" בגלריה שכטר, יוני שלמון משוחח עם אוצר התערוכה, בר ירושלמי, ועם הסטוריטלר והיוצר ערן שאשא עברון. יחד הם מסכמים חממת יוצרים ייחודית, שהפגישה אומנים ומעצבי משחקים ליצירת משחקי תפקידים המבוססים על התרבות היהודית ועל הרצון לרפא ולעצב מחדש את הדמיון הישראלי בעת משבר.

בפרק אנחנו צוללים אל מאחורי הקלעים של תהליך היצירה ("הקדרה האלכימית") ומשוחחים על:

• מותו של הגיבור היחיד: כיצד משחקי תפקידים מפרקים את ההיררכיה של "הגיבור" הקלאסי לטובת סיפור אנסמבל שבו כל המשתתפים יוצרים יחד את הנרטיב.

• היוצר כמשרת: המעבר של האומן מעמדת "מספר סיפורים" לעמדת "מאפשר" (Enabler) או "שליט מבוך", שתפקידו ליצור מרחב שבו הסיפור יכול להתרחש, במקום לשלוט בו.

• על המשחקים עצמם: הצצה למשחק "ימות המשיח" שבו השחקנים מעצבים את דמות המשיח והשפעתה על המציאות, ולמשחק "ארזת לבד?" המתרחש בלימבו של נמל תעופה ובוחן ארכיטיפים של היהודי הנודד.

• כוחו של הדמיון: הדיון על דמיון לא כבריחה, אלא כ"חומר" וככלי הישרדותי המאפשר לקחת בעלות מחדש על המציאות.

האזנה נעימה!

בפרק סיום העונה על מסע הגיבור
אנחנו מגיעים אל סוף הדרך – בתחנת הרכבת של פרדס חנה – יחד עם האורחת רחלי רוטנר.

נתחיל בסיפור אישי מלפני עשרים שנה, ונצלול לעומק נושא הסופים, תוך בחינה ביקורתית של התפיסה המערבית את החיים כמסע התקדמות – כפי שמציג אותה ג’יימס הילמן.

נעסוק בקושי שבפרידות, קטנות וגדולות, ונשאל: האם הפחד מהמוות הוא לפעמים בעצם פחד מהפרידה?
האם תכלית המסע כולו היא להיות מוכנים למות – כלומר לחיות חיים מלאים, כדי שנזכה במוות שלם?

נדבר גם על "דוני דארקו", ונבחן את ההבדלים בין אנימציה ישנה, שנחוותה כאפיזודית, לבין סרטי "גיבור מציל עולם" של התקופה המודרנית.
ניגע בהרגלי הצפייה בני זמננו – טיקטוק, דילוג על קרדיטים בנטפליקס – ונשווה אותם לצורך האמנותי ב"זמן אמת", בנשימה ובהשהייה.

נבחן את הרעיון שהסוף מגדיר את היצירה: איך סרטי טוויסט כמו "החוש השישי" או "החשוד המיידי" עלולים לפגוע במסע עצמו ולהותיר תחושת ריקנות, בניגוד לסופים שמעניקים תחושת שלמות.

נזכיר את הסיום של "חיי פיי" – והאי שמתגלה כאשליה; את הסיום של "שר הטבעות", שבו שתי דרכי חזרה שונות מוצעות לגיבור; ונסגור מעגל עם הסיום האייקוני של "הבוגר", שבו הריק שאחרי השגת המטרה מדבר בקול רם יותר מהרגע הדרמטי.

נחשוב יחד על האופן שבו סיפורים מעניקים משמעות, מסדרים את הכאוס, ומציעים מסגרת להתמודדות עם המציאות שאחרי ש"סגרנו מעגל".

ונסיים במסר של אלן ווטס:
החיים אינם מסע – הם ריקוד.

בקיצור, פרק אחרון, מלא תובנות על סופים, פרידות, משמעות – ומה קורה ברגע שאחר כך.

אלן ווטס:

https://www.youtube.com/watch?v=qHnIJeE3LAI

מה הלאה? לאן נמשיך כשהמסע ייגמר?

הקלטנו פרק והיתה תקלה אז הקלטנו שוב ויצא עוד יותר טוב.

אדון שני העולמות הוא השלב שבו הגיבור משלים בתוכו איחוד של הפכים שעמדו במתח בתמה המרכזית של הסרט. מולאן בין גברי ונשי, מר סופר על בין גיבור על לאב משפחה, וההרמוניה שוררת בכל מקום. האמנם? לא ולא! כך הדברים על פי השטח. השיבה הביתה אל המוכר לא פותרת תמיד קונפליקטים אלא לפעמים דווקא מנציחה אותם. וההתחדשות של הגיבור לפעמים מחייבת גם להכיר בזה. נראה פה את הברון מינכהאוזן של טרי גיליאם, באג לייף, הנוקמים: סוף המשחק והכל בכל מקום באותו הזמן!

אה! הסצנה מהנסיכה קגויה:

https://www.dailymotion.com/video/x2g3d23

אוהב מתנות יחיה!

חלק ב' של חזרה עם מתנות בודק מה קיבלנו אנחנו, יוני ואלון, מהמסע המשותף וגם מה קיבלו המאזינים שלנו, או לפחות חלקם, מהמסע הזה. ראובי קומר, רועי קהת ושרון שמר וגם... GPT בעצמו שהיה מאזין ושותף עריכה לפעמים.

וגם על מתנות פיזיות, שזה חשוב מאוד לפעמים.

מתנצלים על ההודעות שנותרו בחוץ, הפרק יצא ארוך מדי כי אנחנו לא יודעים לסתום תפ'ה.

זה לא נקרא לעוף... זוהי נפילה עם סגנון!

חזרתם איתנו מהמסע? הפרק החדש של "שוליית הקוסם" צולל אל הרגע שאחרי – "חזרה עם מתנות". אחרי כל מסע, פנימי או חיצוני, מגיע הרגע לעצור ולשאול: מה הבאנו איתנו חזרה? אילו תובנות, יצירות ושינויים אספנו בדרך?

בפרק הזה נגלה יחד:

• מהן המתנות האמיתיות של המסע – האם זה חפץ קסום, תובנה עמוקה או שינוי שמתרחש בנו? נצלול לסיפורים כמו "הסיפור שאינו נגמר" ו*"בת הים הקטנה"* כדי להבין איך גיבורים חוזרים הביתה אחרים מכפי שיצאו.

• למה הדרך עצמה היא חלק מהמתנה – ואיך דווקא הקשיים, השיבושים והאתגרים הופכים את מה שקיבלנו למשמעותי יותר.

• האם יצירה חייבת לבוא מתוך סבל? – נבדוק את הקשר בין קושי ליצירה, ומה קורה כשדברים דווקא זורמים בטבעיות.

• מהו "אדון שני העולמות" ואיך הוא קשור למתנה? – נגלה איך היכולת להיות גם יוצר וגם מבקר משפיעה על הדרך שבה אנחנו מחזיקים את המתנות שלנו.

• מה אפשר ללמוד מ"מפלצות בע”מ" על שיבה שמשנה את הכללים? – איך מעבר מעולם של פחד לעולם של צחוק משקף שינוי אמיתי.

• כשיש יותר משתי אפשרויות – איך מוצאים דרך שלישית? – נגלה איך "צעצוע של סיפור" וגם הרעיון הציוני מדגימים יציאה מהלוגיקה הדיכוטומית של או-או, לעבר פתרון אחר לגמרי.

• שני סיפורים עוצמתיים של רבי נחמן מברסלב:

  • מעשה מביטחון – מלך שמחפש מישהו שדואג פחות ממנו, ומה שהוא מגלה על אמון אמיתי ברגע הזה.
  • מעשה מהחוזה בכוכבים – סיפור על גנב, מלך, וחוקיות שצריך לפעמים לדעת איך לעקוף עם חמלה.

אז מה אנחנו באמת לוקחים איתנו מכל מסע? הצטרפו אלינו לפרק שמזמין לחשוב אחרת על הדרך, על השיבה, ועל המתנות שמחכות לנו בסוף.

מוזמנים עדיין לשלוח לנו את המתנות שלכם.