אנחנו רוצים לדעת מה יהיה.
האם העסק יצליח? האם הזוגיות תצליח? האם ההחלטה שקיבלנו נכונה? האם הכול יסתדר?

אבל האמת היא שאין לנו שליטה על העתיד.

אז איך אפשר להרגיש ביטחון בעולם של חוסר ודאות?

בפרק הזה אני מדבר על ההבדל בין ודאות לגבי מה שיקרה לבין ודאות לגבי מי שאנחנו ומה היכולת שלנו להתמודד.

כי אמונה אמיתית היא לא לחשוב שהכול תמיד יהיה בסדר.
היא לדעת שגם כשלא הכול מסתדר כמו שרצינו אנחנו נמצא את הדרך להתמודד ולהמשיך.

דרך דוגמאות מהחיים ומהמסע האישי שלי, אני מדבר על פחד, שליטה, קבלת החלטות והיכולת לסמוך על עצמנו גם כשאנחנו לא יודעים מה מחכה מעבר לפינה.

אתם לא צריכים לדעת מה יהיה מחר.
אתם צריכים להאמין שתדעו להתמודד עם מה שמחר יביא. ❤

אנחנו רוצים להצליח, להתקדם ולהגיע רחוק, אבל לפעמים אנחנו מסתכלים על אנשים שכבר נמצאים במקום שאליו אנחנו רוצים להגיע ושוכחים דבר פשוט:

גם הם התחילו מהשלב הראשון.

כל ניסיון שאנחנו עוברים בחיים מוסיף לנו עוד שלב בסולם. גם הטעויות, גם הכישלונות, גם הרגעים שבהם לא ידענו מה לעשות.

כי ניסיון לא מגיע לפני הדרך.
הוא נבנה תוך כדי הדרך.

בפרק הזה אני מדבר על הפחד להתחיל, על הטעויות שאנחנו מנסים להימנע מהן ועל הדרך שבה כל ניסיון שאנחנו צוברים מאפשר לנו לטפס קצת יותר גבוה.

אל תחכו להיות מוכנים.
אל תחכו שהפחד ייעלם.

תתחילו לטפס.

כי כגודל הניסיון, כך גודל הסולם. 🪜❤

לפני החג, לפני שכל המשפחה מתכנסת ולפני שהבית נכנס לאנרגיה של הכנות, רעש ולחץ, אני רוצה להזמין אתכם לעצור לרגע ולחשוב:

האם אתם באמת חייבים לנצח בכל ויכוח?

לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בלהוכיח שאנחנו צודקים, שאנחנו שוכחים ליהנות מהרגע. מהילדים, מהמשפחה, מהצחוק ומהביחד.

בפרק הזה אני מדבר על הבחירה הפשוטה לעצור, לנשום, לא להגיב לכל דבר ולזכור מה באמת חשוב.

כי לא כל ויכוח שווה את האנרגיה שלנו.

ולפני החג הזה, אולי הגיע הזמן פשוט לשחרר קצת… וליהנות.

כמה פעמים עצרתם את עצמכם כי הרגשתם שאתם עדיין לא מוכנים?

מחכים ליותר ביטחון, יותר ידע, יותר כסף או לרגע שבו הכול ירגיש מושלם.

אבל אולי הרגע הזה לעולם לא באמת מגיע.

בפרק הזה אני מדבר על הבחירה להפסיק לחכות להיות מושלמים, להבין שלא חייבים לדעת הכול כדי להתחיל, ולגלות שלפעמים אנחנו לא נעשים מוכנים לפני שמתחילים.

אנחנו נעשים מוכנים תוך כדי הדרך.

כי אתם לא צריכים להיות מושלמים כדי להתחיל.

אתם כבר מספיקים כדי לעשות את הצעד הבא. ❤

כמה דברים בחיים שלכם הייתם עושים כבר מזמן, אם רק הייתם יודעים שמישהו מאמין בכם?

בפרק הזה אני מדבר על אמונה עצמית, על הקול הפנימי שעוצר אותנו ועל הרגע שבו אנחנו מפסיקים לחכות לאישור מבחוץ ומתחילים לבחור בעצמנו.

דרך כמה רעיונות מהקבלה אני מדבר על רצון, צמצום, פעולה ונתינה, ונותן גם תרגיל פשוט שאפשר לקחת כבר למחר בבוקר.

כי בסופו של דבר, אתם לא צריכים שכולם יאמינו בכם.

אם אין מישהו שמאמין בכם תהיו אתם האדם הזה. ❤

יש דברים בחיים שאנחנו לא יכולים לשנות.

מה שקרה – קרה.

אבל יש דבר אחד שתמיד נשאר בידיים שלנו: המשמעות שאנחנו נותנים למה שקרה.

בפרק הזה אני מדבר על ההבדל בין עובדה לבין הפרשנות שאנחנו בונים סביבה, ועל איך אותה מציאות בדיוק יכולה להפוך אותנו לחלשים יותר – או דווקא לצמיח אותנו.

דרך דוגמאות מהחיים ומהמסע האישי שלי, אני מזמין אתכם לעצור, לזהות את הסיפור שאתם מספרים לעצמכם ולשאול:

האם אני באמת חייב לראות את זה ככה?

כי לפעמים אנחנו לא יכולים לשנות את הסיפור שכבר קרה.

אבל אנחנו תמיד יכולים לבחור איך להמשיך אותו.

יש דברים בחיים שאנחנו לא יכולים לשנות.

מה שקרה קרה.

אבל יש דבר אחד שתמיד נשאר בידיים שלנו: המשמעות שאנחנו נותנים למה שקרה.

בפרק הזה אני מדבר על ההבדל בין עובדה לבין הפרשנות שאנחנו בונים סביבה, ועל איך אותה מציאות בדיוק יכולה להפוך אותנו לחלשים יותר – או דווקא לצמיח אותנו.

דרך דוגמאות מהחיים ומהמסע האישי שלי, אני מזמין אתכם לעצור, לזהות את הסיפור שאתם מספרים לעצמכם ולשאול:

האם אני באמת חייב לראות את זה ככה?

כי לפעמים אנחנו לא יכולים לשנות את הסיפור שכבר קרה.

אבל אנחנו תמיד יכולים לבחור איך להמשיך אותו.

יש אנשים שמאמינים שהם יכולים, ויש אנשים שמאמינים שהם לא יכולים.

ושניהם צודקים.

כי האמונה שלנו משפיעה על הדרך שבה אנחנו מסתכלים על המציאות, על ההחלטות שאנחנו מקבלים ועל הצעדים שאנחנו מוכנים לעשות.

בפרק הזה אני מדבר על האמונות שמגבילות אותנו, על הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, ועל הרגע שבו אפשר להתחיל לשאול שאלה אחרת:

לא “האם אני יכול?” — אלא “איך אני יכול?”

דרך דוגמאות מהחיים ומהמסע האישי שלי, אני מזמין אתכם לבדוק מחדש מה אתם מאמינים שאפשרי עבורכם.

כי לפעמים השינוי לא מתחיל במה שאנחנו עושים.

הוא מתחיל במה שאנחנו מאמינים שאפשרי

אנחנו כל כך מתרגלים למה שיש לנו, עד שאנחנו מפסיקים לראות כמה הוא מדהים.

היכולת להתעורר בבוקר, לנשום, לאהוב, לדבר עם האנשים שיקרים לנו ולחוות עוד יום הופכת עם הזמן ל”רגיל”.

אבל מה אם שום דבר מזה לא באמת רגיל?

בפרק הזה אני מזמין אתכם לעצור לרגע, לשנות את נקודת המבט, ולהתחיל לראות את החיים לא דרך מה שחסר בהם אלא דרך כל מה שכבר קיים.

כי לפעמים לא צריך לשנות את החיים כדי להרגיש אחרת.

צריך רק לשנות את הדרך שבה אנחנו מסתכלים עליהם.

כמה פעמים בחיים אנחנו כל כך רוצים שמשהו יקרה, שאנחנו מתחילים לרדוף אחריו?

אחרי כסף, הצלחה, זוגיות, הכרה, אושר או תוצאה מסוימת.

אבל מה קורה כשאנחנו מפסיקים להילחם על התוצאה ומשחררים את הצורך לשלוט בכל דבר?

בפרק הזה אני מדבר על ההבדל בין לרצות ולפעול לבין להיאחז, ועל הרגע שבו אנחנו עושים את שלנו… ואז נותנים לחיים מקום להפתיע אותנו.

כי לפעמים דווקא כשאנחנו משחררים…

אנחנו מקבלים הרבה יותר.