תניא יומי ליום ראשון, ט"ז באייר ה'תשפ"ו (3 במאי 2026):

בחלק זה של פרק מ"ח בתניא, נעזר אדמו"ר הזקן במשל מהארץ הגשמית ומהמחשבה האנושית כדי להסביר את המושג "סובב כל עלמין". הוא מלמד שלמרות ש"מלא כל הארץ כבודו" ואור אין-סוף נמצא בכל מקום ממש, ההשפעה הגלויה שלו בנבראים (כמו בדומם ובצומח) היא מצומצמת ביותר, ולכן עיקר האור נחשב "סובב ומקיף" – לא במובן של מרחק פיזי, אלא כהשפעה נעלה שנשארת בהעלם. כדי להמחיש זאת, הוא משווה זאת למחשבת האדם המקיפה ציור של חפץ מכל עבריו, אך מדגיש שאצל הקדוש ברוך הוא, להבדיל מהאדם, המחשבה אינה רק דמיון אלא כוח ממשי המקיף וחודר את כל פרטי הנברא "בפועל ממש", ובכך מהווה את מקור חיותו המכוסה.

פרקים ע"ט-פ"ב.

יום ראשון, ט"ז באייר ה'תשפ"ו (3 במאי 2026):

עליית "ראשון" של פרשת בהר מדגישה כי מצוות השמיטה ניתנה על כל דקדוקיה בהר סיני, כדוגמה למקורן האלוהי המשותף של כל מצוות התורה. הפרשה מפרטת את חובת השבתת האדמה בשנה השביעית והפקרת יבולה לכל, לצד מצוות היובל בשנת החמישים, הכוללת שחרור עבדים ("דרור") והשבת קרקעות לבעליהן המקוריים. בנוסף, התורה אוסרת על הונאה כספית במסחר ועל "אונאת דברים" (פגיעה רגשית או עצת אחיתופל), ומבהירה כי השמירה על קדושת הארץ וחוקיה החברתיים היא התנאי המרכזי לישיבה בטוחה ומוגנת של עם ישראל על אדמתו.

התניא היומי למוצאי שבת, ט"ו באייר ה'תשפ"ו (2 במאי 2026): בחלקו השני של פרק מ"ח, מסביר אדמו"ר הזקן כי ה"צמצום" יוצר פער אינסופי בין האור האלוהי הממלא את העולמות ("ממלא כל עלמין") לבין האור האינסופי שנשאר בהעלם ("סובב כל עלמין"). בעוד שהאור המתגלה בנבראים הוא הארה מועטת ומצומצמת ביותר שאין לה שום "ערך" (כמו שאין למספר יחס למשהו אינסופי) לעומת מקורו, הרי שעיקר האור נשאר בבחינת "מקיף" – לא במובן של מקום גשמי, אלא כהשפעה רוחנית נעלה שהנבראים המוגבלים אינם יכולים להכיל ולהשיג בפנימיותם. המסקנה היא שגם במקומות הנמוכים ביותר, כמו הארץ הגשמית, נמצא אור ה' האינסופי, אלא שהוא נמצא שם בדרך של הסתר וסובב, מה שמאפשר לעולם להיראות כבעל גבול ותכלית.

פרקים ע"ז-ע"ח

החומש היומי למוצאי שבת, ט"ו באייר ה'תשפ"ו (2 במאי 2026): עליית "שביעי" של פרשת אמור עוסקת במצוות הדלקת המנורה ולחם הפנים במשכן כביטוי להשראת השכינה והמשכיות הברכה, וחותמת בפרשת ה"מקלל" – סיפורו של אדם שבעקבות ויכוח על מקומו במחנה פגע בכבוד השם והוצא להורג. רש"י מבהיר כי המנורה שימשה עדות נצחית לקשר בין ה' לישראל, מציין לשבח את צניעותן של נשות ישראל במצרים (מול חריגותה של שלומית בת דברי), ומסביר כי דיני ה"עין תחת עין" המופיעים בסוף הפרשה מתייחסים לפיצוי כספי הוגן ולשוויון משפטי מלא בין האזרח לגר.

התניא היומי ליום שישי, י"ד באייר ה'תשפ"ו (1 במאי 2026).

פרק מ"ח בתניא מסביר כי מאחר שאורו של הקדוש ברוך הוא הוא "אין סוף" מוחלט, לא ניתן היה לברוא עולמות מוגבלים (כמו עולמנו הגשמי ואפילו עולמות רוחניים כגן עדן) בדרך של השתלשלות רגילה, אלא רק באמצעות "צמצום" – פעולה שבה ה' הסתיר והגביל את אורו האינסופי כדי לאפשר למציאות מוגבלת להתקיים מבלי להתבטל במקור. התבוננות זו נועדה לעורר ביהודי אהבה עזה ("כמים הפנים לפנים"), שתגרום לו לצמצם ולהרחיק את רצונותיו האישיים והפרעותיו כדי להתמסר באופן מוחלט לעבודת השם.

פרקים ע"ב- ע"ו.

שיעור החומש היומי ליום שישי, פרשת אמור, י"ד באייר ה'תשפ"ו (1 במאי 2026): פרשת "אמור" בשישי מסכמת את הלכות חג הסוכות, תוך דגש על המצווה לשבת בסוכה כדי לזכור את ענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר, ונטילת ארבעת המינים כביטוי לשמחה לפני ה'. רש"י מסביר כי חג "שמיני עצרת" הצמוד לסוכות הוא ביטוי לאהבת השם לעמו, כביכול הוא מבקש מהם להישאר יום אחד נוסף כי "קשה עליו פרידתם", ומדגיש כי התורה קשרה את מועדי השנה לעונות החקלאיות כדי לשמור על החיבור שבין הטבע לרוחניות.

פרקים ס"ט- ע"א.