פרק קי"ט: פסוקים צ"ז-קע"ו.

השיעור לזכות: שרה בת ליבא

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

שיעור החומש היומי ליום ראשון, פרשת ויקהל, כ"ו באדר ה'תשפ"ו (15 במרץ 2026).

השיעור לזכות: שרה בת ליבא,

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

קטע זה בחומש ויקרא עוסק בקריאה מלאת החיבה של ה' למשה מתוך אוהל מועד ובפירוט הדינים של קרבן העולה הבא מן הבקר או מן הצאן. רש"י מסביר כי הדיבור נאמר למשה לבדו כדי לתת לו שהות להתבוננות, ומדגיש כי על הקרבן להיות מובא בנדבה, ללא גזל ובתמימות (ללא מום). הפסוקים מתארים את תהליך ההקרבה הכולל את הסמיכה על ראש הפר, השחיטה, זריקת הדם על המזבח על ידי הכהנים, והקרבת האיברים כולם באש כ"ריח ניחוח" לה'.

התניא היומי למוצאי שבת, כ"ה אדר ה'תשפ"ו (14 במרץ 2026).

בפרק זה בתניא מוסבר כי הגאולה העתידה וביטול הרע תלויים בעבודתם של בני ישראל: כאשר הנפש החיונית של כל יהודי הופכת ל"מרכבה" לה' על ידי קיום מצוות עשה (המשכת אור) ומצוות לא תעשה (הכנעת הרע), קליפת "נוגה" הממוצעת מתעלה לקדושה. כתוצאה מכך, שלוש הקליפות הטמאות מאבדות את מקור חיותן ומתבטלות לגמרי ("יתבלעו"). מכיוון שכל אחת מ-60 ריבוא נשמות ישראל היא "שורש" הכולל חיות של חלק מסוים מהעולם, הרי שעל ידי שימוש של כל יהודי בענייני העולם הזה (אכילה, דירה וכלים) לשם עבודת ה', הוא מעלה את חלקו בעולם לקדושה, ובכך מביאים ישראל יחד לגילוי אלוהי מושלם שבו "וראו כל בשר יחדיו" כי אין עוד מלבדו.

השיעור לזכות: שרה בת ליבא

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

פרק קי"ט: פסוקים א'-צ"ו.

השיעור לזכות: שרה בת ליבא,

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

שיעור החומש היומי למוצאי שבת, פרשת ויקהל, כ"ה אדר התשפ"ו (14 במרץ 2026).

בפרשת פקודי בקטע זה ה' מצווה את משה להקים את המשכן בראש חודש ניסן, ומשה מבצע זאת בדקדקנות: הוא מעמיד את המבנה, מסדר את הכלים (הארון, השולחן, המנורה והמזבחות), ומושח אותם ואת אהרן ובניו בשמן המשחה לקידושם. עם סיום המלאכה, ענן הכבוד מכסה את אוהל מועד והשכינה ממלאת את המשכן, דבר המציין את השראת השכינה בעם ישראל ואת תחילת הנהגת הענן והאש שליוו את בני ישראל בכל מסעותיהם במדבר.

השיעור לזכות: שרה בת ליבא

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה

התניא היומי ליום שישי, כ"ד אדר ה׳תשפ"ו (13 במרץ 2026).

קטע זה מספר התניא (פרק ל"ז) מבאר את המהפך הרוחני שמתרחש בעת קיום מצוות מעשיות ולימוד תורה, שבו הכוח הגופני – הניזון מ"קליפת נוגה" (המאכלים והמשקאות) – הופך מרע לטוב ומתעלה לקדושה. בעל התניה מסביר כי תכלית העבודה היא זיכוך כללות העולם הזה, דבר שיושלם כאשר כל נשמות ישראל יקיימו את תרי"ג המצוות: שמירה משס"ה לא-תעשה כדי שלא לינוק מהקליפות הטמאות, וקיום רמ"ח מצוות עשה כדי להפוך את אברי הגוף ל"מרכבה" לרצון העליון ולהפוך את העולם הזה לדירה לו יתברך.

השיעור לזכות: שרה בת ליבא

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

פרקים קי"ג-קי"ח.

החומש היומי ליום שישי, פרשת ויקהל, כ"ד אדר ה׳תשפ"ו (13 במרץ 2026).

פסוקי הסיום של מלאכת המשכן בפרשת ויקהל-פקודי מתארים את רגע השיא בו בני ישראל מביאים את כל הכלים והיריעות אל משה, לאחר שהשלימו את המלאכה בדייקנות מופלאה. רש"י מדגיש כי למרות המאמץ האנושי הכביר, הקמת המשכן בפועל נעשתה בדרך נס על ידי משה, כסמל לכך שהשכינה שורה במקום שבו יש התמסרות מוחלטת לציווי האלוקי. הפרשה נחתמת במבטו המסכם של משה על העבודה ובברכתו המרגשת לעם, שזכה להפוך חומר גלם למשכן מקודש.

השיעור לזכות: שרה בת ליבא

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה.

התניא היומי ליום חמישי, כ"ג באדר ה'תשפ"ו (12 במרץ 2026).

פרק ל"ז בתניא מסביר כי תכלית בריאת העולם – להיות "דירה בתחתונים" לה' – תלויה ישירות בעבודת האדם ובקיום המצוות המעשיות. בעוד שגילוי אלקות במעמד הר סיני הגיע "מלמעלה", הגילוי העתידי בימות המשיח נוצר "מלמטה" על ידינו: בכל פעם שיהודי מקיים מצוה בחפץ גשמי (כמו קלף תפילין או צדקה) או משתמש בכוח גופו ודיבורו ללימוד ותפילה, הוא מעלה את הנפש החיונית ואת החומר הגשמי (שמקורם מקליפת נוגה) ומאחד אותם עם אור אין-סוף. בדרך זו, על ידי בירור החיות של עולם הזה והכללתה בקדושה, אנו הופכים את העולם למקום שבו האור האלוקי מאיר ללא הסתר, עד שזה יהיה טבעו המוחלט של העולם כולו לעתיד לבוא.

פרקים ק״ח-קי״ב

השיעור לזכות: שרה בת ליבא

לרפואה שלמה: אליהו ישראל בן אירית, מאירה בת לאה