אנחנו נמצאים בתקופה של שיבוש מאוד משמעותי קודם כל של תמונת המצב שאינה ברורה. אם המצב כל כך טוב אז למה אנחנו נמצאים שם? אם זה כל כך טוב למה עדיין החמאס חי וקיים? אם זה כל כך טוב למה אנחנו לא מצליחים להחזיר אף חטוף הביתה, בשלום?. אנחנו נמצאים בערבוב של טוב לבין רע, בין ממשלה שהיא מושלת ומצד שני היא נהנית משפל של אמון חסר תקדים בהיסטוריה הישראלית.

אם זה הופך להיות הרף המוסרי שלנו אנחנו בבעיה מאוד מאוד גדולה. לדיני הלחימה יש עקרונות ברורים שמדברים על אלו שהם אזרחים ולעומת אלו שלוקחים חלק בלחימה. פגיעה מכוונת באזרחים היא מחוץ לתחום לחלוטין.

פותחו מנגנונים שמפצים את הציבור הנפגע אבל בפועל לא יושמו המסקנות ליישומם. התהליכים לוקחים זמן יקר ולציבור נגמרו הכוחות מלהילחם על זכותם לצדק. המדינה צריכה לקחת אחריות על המחדלים שבאחריותה ולפצות את הציבור שנפגע.

פרופ' אווה אילוז, מומחית לסוציולוגיה ועמיתה בכירה במכון למחשבה ישראלית על ההשפעות החברתיות שלאחר מתקפת ה-7 באוקטובר . "כרגע יש תחושת יאוש, אך זה דבר שניתן לשנותו אם מציבים אנשים ראויים בהנהגה ואם חושבים באופן רציני על תהליך מדיני, כדי לסיים את הסכסוך ההיסטורי. יש לדבר כעת על האופן שישראל יוצאת מהמשבר". עוד הוסיפה: "יש סטטיסטיקה מעניינת באוניברסיטאות שלפי תחום הלימוד, יש התפלגות בין תומכי חמא"ס לבין תומכי ישראל. לומדי מדעי הרוח תומך בחמא"ס ומי שלומד מדעים קשים תומך יותר בישראל".

שאלת האחריות של מקבלי ההחלטות, בדרג המקצועי והפוליטי. "החברה הישראלית היא דוגמת מופת להתנערות מתמדת מאחריות. כשמשהו קורה, זורקים את האחריות לאחרים" .

מרדכי כהן, מנכ״ל משרד הפנים לשעבר ועמית בכיר במכון למחשבה ישראלית על השינויים והתמורות שעבר המגזר הציבורי, תוך הפקעת תשתיות חשובות למגזר השלישי.

׳קופה ראשית׳ כמיקרוקוסמוס לישראלית, הדמויות כמייצגות את גוני החברה וסיטואציות מחיי היום יום שמציגות את המראה של חיינו כישראלים, בפן ההומוריסטי.

״אדם שהשקרנות אצלו פטולוגית, זו נכות. ללא אמינות אתה לא יכול לתפקד. זה אופי אישיותי ולא מאמינים למילתו ברמה המדינית והפוליטית״. עוזי ארד מספר בפודקאסט של המכון למחשבה ישראלית איך זה עובד בחדרים הסגורים של מקבלי ההחלטות.

תא״ל אמל אסעד, ״חוק השבות מעדיף את היהודים וזה בסדר, אך לא יכול להיות שהמדינה הזו שייכת לוודי אלן יותר מאשר לאמל אסעד, מוחמד מג׳אדלה או ללוסי אהריש. אנו אזרחים שנולדנו פה, גדלנו פה״.

פולחן המוות של החמאס אינו משרת מחשבה פוליטית ואינו מתיישב עם מחשבה דתית. התרבות היא שיצרה את פולחני המוות של החמאס. זו תרבות עזתית שהשתרשה לאורך שנים. רק תשתית תרבותית יכולה לבסס אכזריות ופשעים בהיקפים שכאלה. אין כאן מאבק פוליטי, אלא ציוויליזציות שונות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת, זה בלתי אפשרי".