אולם, גם בהמציאות הגשמי, הערוכה נגד חושינו, נמצאים גם כן דברים ממשיים, אף על פי שאין לנו שום תפיסה ודמיון בעצמותם, כמו "האלקטרו", ו"המגנט", ודומיהם המכונים בשם "פלואידום". עם כל זה, מי זה יאמר, שהשמות הללו אינם ממשים, בשעה שאנו מכירים בסיפוק גמור את פעולותיהם. ולא איכפת לנו כלל, מה שאין לנו שום תפיסה בעצם הנושא, דהיינו האלקטרו בעצמותו. והשם הזה כל כך ממשי וקרוב אלינו, לא פחות ממה שהיה נתפס לנו לגמרי בחושינו. עד שכל הילדים הקטנים, מכירים את השם הזה של "אלקטרו", כמו שמכירים את השמות "לחם", ו"סוכר", וכדומה.

ולא עוד, אלא אם תרצה לייגע מעט את כלי עיונך, הייתי אומר לך בדרך כלל, אשר כמו שבהבורא ית' אין שום תפיסא והשגה כלל וכלל, ממש כשיעור הזה, אין שום השגה בבחינה העצמית שבכל נבראיו. ואפילו את הגשמיים, שאנו מגששים בידינו.

באופן, אשר כל ההכרות שלנו עם חברינו וקרובינו, שבעולם המעשה שלפנינו, אינו יותר רק "הכרות של פעולות", המתפעלים ונולדים מתוך שיתוף, של פגישת החושים שלנו עמהם, שאלה נותנים לנו סיפוק גמור, אף על פי שאין לנו שום תפיסא בעצם הנושא.

ועוד יתר מזה, כי אפילו את עצמותך עצמך, גם כן אין לך שום תפיסא והשגה בו. וכל מה שידוע לך מעצמותך עצמך, אינו יותר, אלא מהלך של פעולות, הנמשכות מעצמותך.

ומעתה תוכל להשכיל בנקל, אשר כל השמות והכנויים, הבאים בספרי הקבלה, המה גם כן ריאליים וממשים, אף על פי שאין לנו שום השגה בהנושא. משום שיש להעוסקים בהם, סיפוק גמור, של הכרות מלאה לשלימותה הסופי. דהיינו, גם כן רק הכרת של פעולות, המתפעלים ונולדים, מתוך שתוף של אור העליון עם המשיגים אותו.

אולם הוא די ומספיק לגמרי. כי זה הכלל: "כל המשוער ויוצא מהשגחתו ית', לבוא לכלל מציאות, לטבע הבריאה, הרי יש בו משום ספוק מוחלט". כמו שלא יתעורר לאדם, שום תביעה לאצבע ששית לכף ידו, כי חמשת האצבעות מספיקים לו לגמרי בהחלט.

קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠ 

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠