אכן מובן לכל בן הגיון, שבמקום שיש לנו עסק עם דבר רוחני, ואין צורך לומר עם אלקיות, אין לנו שם שום מלות ואותיות להגות בהם. שהרי כל אוצר המלות שלנו, אינם אלא הרכבות מאותיות הדמיון והחושים. ואיך אפשר להסתייע עמהם, במקום שאינו נוהג שם לגמרי מבחינת דמיונים וחושים.

כי אפילו, אם נקח את המלה, היותר דקה שאפשר להשתמש בה במקומות הללו, דהיינו המלה "אור עליון" או אפילו "אור פשוט", הרי זה גם כן דבר מדומה ומושאל מאור השמש, או אור הנר, או אור מורגש של הנחת-רוח, המופיע באדם, בזמן שנופל לו איזה המצאה חדשה של התרת איזה ספק. ואיך יתכן לשמש עמהם, במקום רוחני ודרכים אלקיים, כי לא יציעו אל המעיינים, אלא דברי שוא וכזב?

ומכל שכן, במקום שאנו צריכים לגלות במלות ההם, איזה שכל מבחינת משא ומתן, הנהוג במחקרי החכמה. אשר כאן מוכרח החכם, להשתמש בדיוק חמור, עם גדרים מוחלטים, לעיני המעיינים.

ואם יכשל החכם, אף במלה אחת בלתי מוצלחה, הרי יגרום על ידה בלבול הדעת להמעיינים. ולא יבינו כלל, מה שאומר שם מלפניה ומלאחריה, וכל הקשור עם אותה המלה, כידוע לכל מעיין בספרי חכמה.

ואם כן, תמה על עצמך, איך אפשר לחכמי הקבלה, לשמש במלות כוזבות, ולהסביר על ידם קשרי חכמה? וכידוע, אשר אין שום הגדרה בשמות כוזבות. כי לשקר, אין לו רגלים, ואין לו עמידה. אמנם כאן צריך שתדע מקודם, את החוק של שורש וענף, ביחס העולמות מזה אל זה.

חכמי הקבלה מצאו, אשר ד' העולמות, הנקובים בשם: אצילות, בריאה, יצירה ועשיה, החל מעולם הראשון, היותר עליון, הנקרא אצילות, עד העולם הזה, הגשמי, המוחשי, הנקרא עשיה, צורתם שוה זה לזה לגמרי, בכל פרטיהם ומקריהם.

קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠קבלה⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠ 

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠חכמת הקבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠⁠

⁠⁠⁠⁠⁠קבלה⁠⁠⁠⁠⁠