
Sign up to save your podcasts
Or
להצלחת שמעון בר בן נורית להצלחה רוחנית וגשמית ובעסקים בעז"ה
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן
Download
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
(כב: במשנה למטה – כג: 4-)
(נראה את המשנה עם הגמרא ביחד)
א. ההכנות:
מקור – ״וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט״.
(אמנם בפשט הפסוק לא רוצה מצב של יותר מדי "וְנִקְלָה", אבל דורשים שגם צריך כן קצת "ונקלה").
(יש דעות שונות למה מתייחס המשפט הראשון בגמרא, ויש שלא גורסים כלל)
ב. הרצועה –
אורכה – שכשמכים בגב מגיע עד הבטן.
מהמשך הגמרא:
אביי – היו בוחרים רצועה מתאימה לגודל של כל נידון למלקות
רבא – א"א שיהיה כל כך הרבה רצועות, אלא היה קשר שבאמצעותו כיוונו את אורך הרצועה.
רוחבה – טפח
החומר – מורכבת מרצועה של עגל שמכופלת ל4, ותופרים את החלקים עם 2 רצועות של חמור.
ואגב, עוד דברים שלומדים מסמיכות פסוקים (רב ששת משום ראב"ע) –
(נלדג לאמצע)
שהרי אם זה רק לזה שצריך שיהיה מוטה – יכלה לכתוב – "יטיהו".
(נחזור לשליש)
ג. ההלקאה עצמה –
מקור – וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר –
לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ – מניין מסוים של מכות
בְּמִסְפָּר – עוד מכות במקום אחר (בגבו), וזה "מספר" כלומר סכום של מניין שאנחנו כבר מכירים, כלומר פעמיים המניין הקודם – 2/3 (מלבי"ם).
(נחזור לאמצע)
תנו רבנן –
רבנן – חסירי כח ויתירי מדע (חכמה)
ר"י – אפשר גם להפך – חסרי מדע ויתירי כח.
רבא – ראיה: מזה שהתורה צריכה לומר לו לא להוסיף מכות, מכאן שאינו חכם.
במשנה – ביד אחת
ברייתא – מגביה בשתי ידיים ואז מכה ביד אחת.
גמרא – כדי שיהיה "מדידיה" – בכל כוחו.
ובהמשך נראה מקור (רבע תחתון) – "מַכָּה רַבָּה".
מה קוראים –
יש שתי גרסאות במשנה –
גירסה א – דברים כח, נח-נט –
אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת־הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ׃
וְהִפְלָא ה' אֶת־מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וׇחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים׃
גירסא ב – הוסיפו גם:
דברים כט, ח – וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל־אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃
תהלים עח, לח – וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא־יַשְׁחִית.
מה עשו כדי שההקראה תתאים לזמן המלקות –
במשנה – אם סיימו לקרוא חזרו לראש
בברייתא – אומרים ארוך או קצר יותר, לפי מספר המלקות
ומסבירה הגמרא – קודם כל עשו כמו הברייתא,
מי קורא, ועוד תפקידים –
בברייתא –
הגדול שבדיינים קורא
(כג. שליש תחתון)
ד. הוסיף מלקות מיותרות
פסוק ג – אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף, פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ.
במשנה – אם הוסיף ומת – המלקה גולה
ברייתא – למה יש כפלות (לֹא יֹסִיף, פֶּן־יֹסִיף)
לֹא יֹסִיף – מי שמקבל 39 והוסיף לו אפילו מכה 1 – עובר על האיסור.
ומוסיפה הברייתא – אל תחשוב שכאן רק אם הוסיף "מַכָּה רַבָּה" עובר,
אז למה כתוב "מַכָּה רַבָּה" – שצריך להלקותו בכל כוחו (כמו שכתבנו לעיל).
(כג. רבע תחתון)
ה. עצירת המלקות באמצע
ר"מ – דווקא ברעי
(ומה שאמר בברייתא אחרת ששניהם ברעי, הכוונה שלגבי רעי שניהם שווים)
חכמים – שניהם בין ברעי בין במים.
קושיא –
ברייתא –
בהתקלקל – אכן נפטר גם לפני המכה הראשונה,
שמואל – מספיק שכפתוהו ואז ברח,
ולכאורה בורח זה כמו נקרעה הרצועה!
תשובה – ברח זה כמו נתקלקל, כי בשניהם יש ביזיון, ולכן זה גם לפני המכה הראשונה.
[הערות:
אם אמדו שיקלה לפני הכל (אחרי שיכפתוהו אני מניח) – פטור כבר מראש,
(כג. במשנה למטה)
א. האם מי שלקה נפטר מכרת –
[תזכורת מדף יג – האם יש מלקות באיסורי כרת –
ר' חנניה בן גמליאל במשנה – נפטר
מקור: וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ – אחרי שלקה הוא הופך לאחיך.
ופוסק רב אדא ב"א – הלכה כר' חנניה ב"ג.
שואל רב יוסף – האם מישהו עלה לשמיים ובדק מה ה' עושה?
וכפי שר' יהושע בן לוי אמר משהו על בי"ד של מעלה, וגם שם זה מדרשות (ובסעיף הבא נפרט מה אמר).
רי"ח – חכמים – לא נפטר
ומוכיח רב אדא ב"א –
דחיות:
(כג: מעל האמצע)
ב. גופא – ריב"ל – שלושה דברים "בעייתיים" עשו בבי"ד של מטה והסכימו בבי"ד של מעלה
כלומר יש מקור מדרשות הפסוקים. נראה את הדרשות:
קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים (אסתר ט, כז) – קיימו למעלה את מה שקיבלו למטה.
אבל זה לא מספיק, כי אולי בועז עשה על דעתו ולא הסכימו משמיים,
מלאכי ג, י –
(כג: שליש תחתון)
ג. אגב – מימרא דומה – ר' אלעזר – בשלושה מקומות הופיעה רוח הקודש (בת קול) כדי להודיע על אדם שהוא צדיק
נביא את המקרים,
שכשיהודה אמר "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח),
מקשה רבא – אולי יהודה פשוט חישב את זמן ההריון לזמן הביאה? (ואמנם ייתכן שבא עליה עוד אדם, אבל הבי"ד הולכים לפי הנתונים הידועים).
אלא זה גמרא (מסורת).
כששמואל המליך את שאול אמר – "הִנְנִי עֲנוּ בִי… אֶת־שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת־מִי עָשַׁקְתִּי?
למה זה פתאום לשון יחיד? אלא שיצאה בת קול ואמרה "אני עֵד בדבר הזה".
מקשה רבא – הרי מצינו שעם ישראל נקרא בלשון יחיד ("יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה׳" – ישעיהו מה, יז)
אלא זה גמרא (מסורת).
במשפט שלמה כשאמר – תְּנוּ־לָהּ אֶת־הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ (מל"א ג, כז) – איך ידע, אולי עבדה עליו? אלא שיצאה בת קול והכריזה – היא אמו!
מקשה רבא – אולי זה באמת מסברא (כמו הפשט) שראה שהיא זאת שמרחמת על הילד?
אלא זה גמרא (מסורת).
השיעור מכות כג, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.
להצלחת שמעון בר בן נורית להצלחה רוחנית וגשמית ובעסקים בעז"ה
רוצים להקדיש שיעור? ליחצו כאן ובזכותכם יעלה עוד שיעור לאוויר
להזמנת ספר "דף מאיר" (סיכום וביאור מסכת מכות של אתר סיני) ליחצו כאן
Download
לצפייה בתרשים החי של השיעור למי שחסום ביוטיוב
(כב: במשנה למטה – כג: 4-)
(נראה את המשנה עם הגמרא ביחד)
א. ההכנות:
מקור – ״וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט״.
(אמנם בפשט הפסוק לא רוצה מצב של יותר מדי "וְנִקְלָה", אבל דורשים שגם צריך כן קצת "ונקלה").
(יש דעות שונות למה מתייחס המשפט הראשון בגמרא, ויש שלא גורסים כלל)
ב. הרצועה –
אורכה – שכשמכים בגב מגיע עד הבטן.
מהמשך הגמרא:
אביי – היו בוחרים רצועה מתאימה לגודל של כל נידון למלקות
רבא – א"א שיהיה כל כך הרבה רצועות, אלא היה קשר שבאמצעותו כיוונו את אורך הרצועה.
רוחבה – טפח
החומר – מורכבת מרצועה של עגל שמכופלת ל4, ותופרים את החלקים עם 2 רצועות של חמור.
ואגב, עוד דברים שלומדים מסמיכות פסוקים (רב ששת משום ראב"ע) –
(נלדג לאמצע)
שהרי אם זה רק לזה שצריך שיהיה מוטה – יכלה לכתוב – "יטיהו".
(נחזור לשליש)
ג. ההלקאה עצמה –
מקור – וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר –
לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ – מניין מסוים של מכות
בְּמִסְפָּר – עוד מכות במקום אחר (בגבו), וזה "מספר" כלומר סכום של מניין שאנחנו כבר מכירים, כלומר פעמיים המניין הקודם – 2/3 (מלבי"ם).
(נחזור לאמצע)
תנו רבנן –
רבנן – חסירי כח ויתירי מדע (חכמה)
ר"י – אפשר גם להפך – חסרי מדע ויתירי כח.
רבא – ראיה: מזה שהתורה צריכה לומר לו לא להוסיף מכות, מכאן שאינו חכם.
במשנה – ביד אחת
ברייתא – מגביה בשתי ידיים ואז מכה ביד אחת.
גמרא – כדי שיהיה "מדידיה" – בכל כוחו.
ובהמשך נראה מקור (רבע תחתון) – "מַכָּה רַבָּה".
מה קוראים –
יש שתי גרסאות במשנה –
גירסה א – דברים כח, נח-נט –
אִם־לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת־כׇּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת הַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה לְיִרְאָה אֶת־הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ׃
וְהִפְלָא ה' אֶת־מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ מַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת וׇחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים׃
גירסא ב – הוסיפו גם:
דברים כט, ח – וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם לְמַעַן תַּשְׂכִּילוּ אֵת כׇּל־אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן׃
תהלים עח, לח – וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֺן וְלֹא־יַשְׁחִית.
מה עשו כדי שההקראה תתאים לזמן המלקות –
במשנה – אם סיימו לקרוא חזרו לראש
בברייתא – אומרים ארוך או קצר יותר, לפי מספר המלקות
ומסבירה הגמרא – קודם כל עשו כמו הברייתא,
מי קורא, ועוד תפקידים –
בברייתא –
הגדול שבדיינים קורא
(כג. שליש תחתון)
ד. הוסיף מלקות מיותרות
פסוק ג – אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף, פֶּן־יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל־אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ.
במשנה – אם הוסיף ומת – המלקה גולה
ברייתא – למה יש כפלות (לֹא יֹסִיף, פֶּן־יֹסִיף)
לֹא יֹסִיף – מי שמקבל 39 והוסיף לו אפילו מכה 1 – עובר על האיסור.
ומוסיפה הברייתא – אל תחשוב שכאן רק אם הוסיף "מַכָּה רַבָּה" עובר,
אז למה כתוב "מַכָּה רַבָּה" – שצריך להלקותו בכל כוחו (כמו שכתבנו לעיל).
(כג. רבע תחתון)
ה. עצירת המלקות באמצע
ר"מ – דווקא ברעי
(ומה שאמר בברייתא אחרת ששניהם ברעי, הכוונה שלגבי רעי שניהם שווים)
חכמים – שניהם בין ברעי בין במים.
קושיא –
ברייתא –
בהתקלקל – אכן נפטר גם לפני המכה הראשונה,
שמואל – מספיק שכפתוהו ואז ברח,
ולכאורה בורח זה כמו נקרעה הרצועה!
תשובה – ברח זה כמו נתקלקל, כי בשניהם יש ביזיון, ולכן זה גם לפני המכה הראשונה.
[הערות:
אם אמדו שיקלה לפני הכל (אחרי שיכפתוהו אני מניח) – פטור כבר מראש,
(כג. במשנה למטה)
א. האם מי שלקה נפטר מכרת –
[תזכורת מדף יג – האם יש מלקות באיסורי כרת –
ר' חנניה בן גמליאל במשנה – נפטר
מקור: וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ – אחרי שלקה הוא הופך לאחיך.
ופוסק רב אדא ב"א – הלכה כר' חנניה ב"ג.
שואל רב יוסף – האם מישהו עלה לשמיים ובדק מה ה' עושה?
וכפי שר' יהושע בן לוי אמר משהו על בי"ד של מעלה, וגם שם זה מדרשות (ובסעיף הבא נפרט מה אמר).
רי"ח – חכמים – לא נפטר
ומוכיח רב אדא ב"א –
דחיות:
(כג: מעל האמצע)
ב. גופא – ריב"ל – שלושה דברים "בעייתיים" עשו בבי"ד של מטה והסכימו בבי"ד של מעלה
כלומר יש מקור מדרשות הפסוקים. נראה את הדרשות:
קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים (אסתר ט, כז) – קיימו למעלה את מה שקיבלו למטה.
אבל זה לא מספיק, כי אולי בועז עשה על דעתו ולא הסכימו משמיים,
מלאכי ג, י –
(כג: שליש תחתון)
ג. אגב – מימרא דומה – ר' אלעזר – בשלושה מקומות הופיעה רוח הקודש (בת קול) כדי להודיע על אדם שהוא צדיק
נביא את המקרים,
שכשיהודה אמר "צָדְקָה מִמֶּנִּי" (בראשית לח),
מקשה רבא – אולי יהודה פשוט חישב את זמן ההריון לזמן הביאה? (ואמנם ייתכן שבא עליה עוד אדם, אבל הבי"ד הולכים לפי הנתונים הידועים).
אלא זה גמרא (מסורת).
כששמואל המליך את שאול אמר – "הִנְנִי עֲנוּ בִי… אֶת־שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת־מִי עָשַׁקְתִּי?
למה זה פתאום לשון יחיד? אלא שיצאה בת קול ואמרה "אני עֵד בדבר הזה".
מקשה רבא – הרי מצינו שעם ישראל נקרא בלשון יחיד ("יִשְׂרָאֵל נוֹשַׁע בַּה׳" – ישעיהו מה, יז)
אלא זה גמרא (מסורת).
במשפט שלמה כשאמר – תְּנוּ־לָהּ אֶת־הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ (מל"א ג, כז) – איך ידע, אולי עבדה עליו? אלא שיצאה בת קול והכריזה – היא אמו!
מקשה רבא – אולי זה באמת מסברא (כמו הפשט) שראה שהיא זאת שמרחמת על הילד?
אלא זה גמרא (מסורת).
השיעור מכות כג, גמרא דף יומי הופיע באתר הדף היומי ב15 דקות - שיעורי דף יומי קצרים בגמרא.