הדף היום מוקדש לרפואת נפתלי בן הענע. 

רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו בשתי סוגיות בנוגע לרוצח בשגגה – האם הוא משלם דמי שכירות/מיסים ללויים/עיר המקלט; כאשר הוא משתחרר, האם הוא יכול לשוב למעמדו הקודם בעירו? רב כהנא מגביל את המחלוקת לשש ערי המקלט, רבא מגביל את המחלוקת הראשונה לארבעים ושתי ערי הלויים האחרות, אך מסביר שבשש ערי המקלט הראשיות, הכל מסכימים שאין צורך בתשלום.

הפרק השלישי מונה את כל מי שחייב במלקות. המשנה מסווגת אותם. החייבים כרת על עריות אסורות מקבלים מלקות, אם הם אינם חייבים גם מיתת בית דין. אם כהן נושא אישה האסורה לו, שניהם מקבלים מלקות. עוד איסורים שהעובר עליהם במזיד חייב כרת ומקבל גם מלקות, כגון טמא שנכנס למקדש או שאכל בשר קדשים, מי שאוכל חלב או דם של בהמה, ועוד כמה איסורים. מי שאוכל בשר שאינו כשר או תבואה שלא הופרשו ממנה מעשרות גם מקבל מלקות.

המשנה הולכת לפי שיטת רבי עקיבא שרק איסורים שחייבים עליהם כרת בלבד חייבים גם במלקות. אולם רבי ישמעאל סובר שאפילו החייבים מיתת בית דין חייבים במלקות. רבי יצחק סובר שאף אחד מהמקרים הללו אינו מחייב מלקות.

מהו שורש המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל?

כתבה בקשר לרוצח בשגגה: https://www.newyorker.com/magazine/2017/09/18/the-sorrow-and-the-shame-of-the-accidental-killer