בעל תשובה שומע יותר טוב את ה' | שיעור לפרשת ואתחנן

שיעור לפרשת דברים

גאולה מגלות היא לא דבר חדש עבורנו. למעשה, הזהות שלנו נוצרה בגאולת מצרים. הזיכרון הראשון בתודעה הלאומית של עם ישראל, הוא קפיצה מעל מגבלות הטבע והעולם, תהליך ניסי של שחרור מכבלי מצרים, שבתוכו אנחנו הופכים לעם. זה אומר הרבה עלינו.

ובכל זאת, מצאנו את עצמנו שוב ושוב הולכים לגלות, אבל הפעם אנחנו מחכים לגאולה שלמה, שאחריה אין עוד גלויות. הפעם הבטיחה התורה שאנחנו הולכות לגאולת עולמים. למה באמת? מה מבטיח שאחרי הגאולה הקרובה לא תחזור עוד גלות? ולמה הגלות מתארכת כל כך?

בעולם המודרני אנחנו לא רגילים לשמוע שמישהו יושב במאסר רק בגלל ערכים ואמונות. היום מציינים בחסידות חב"ד את יום השחרור ממאסר של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, בשנת תרפ"ז (1927). השלטון העריץ ברוסיה הקומונסטית החליט להפטר ממנו, ביריית אקדח, בגלל המאבק ההירואי שלו לשמירת את הגחלת היהודית ברוסיה, והיום הזה בדרך נס הוא יצא החוצה, להמשיך עוד יותר חזק את העבודה שלו. מספרים שהחוקר הרוסי הניף מולו אקדח, והוא הגיב בשלוות נפש: "הצעצוע הזה מרתיע מי שיש לו שני א-לים ועולם אחד, לי יש אלוקים אחד ושני עולמות, ואני אינני פוחד מזה".

אני חושב הרבה על זה שאם יש ערך כל כך חזק שמישהו מוכן למות בשבילו, בוודאי שווה לחיות עבורו. הקומוניזם ביקשו בשם ערך השוויון למחוק את ערכי היהדות. היום הם עברו מהעולם, אבל יש ערכים חדשים בעולם הליברלי שהיהדות נדרשת להתמודד איתם. בשיעור הזה דיברנו קצת על חירות ושעבוד, ועל ההבנה שבעולם המודרני השעבוד עבר מהחוצה-פנימה, אין עוד רודנים שמכתיבים את חיינו, אבל החברה עצמה משועבדת להרגלים ודחפים שמכבידים על החיים, ולפעמים הורסים אותם. השיעור החשוב שלמדנו מהרבי שישב במאסר, איך לשלוט באישיות שלנו, ולהיות אנשים משוחררים.

גידול ילדים הוא הדבר המרתק והממלא בעולם. בשום אופן זה לא צריך לכאוב, לא להורים ולא לילדים.

חופשת פסח כבר התחילה, ואנחנו עומדים לבלות זמן ארוך עם הילדים שלנו. לא רק שזה לא צריך להיות סיוט, זאת הזדמנות נדירה (שכמעט אין לנו כל השנה) להעצים ולבנות אותם. אתם תורמים לאישיות של הילדים שלכם מה שאף בית הספר לא יתן להם.

איך נזהרים מ'עודף משמעת'?

איך מתמודדים עם הקושי להשליט משמעת וסמכות הורית, וביחד עם זה לא לאבד את הילדים?

26 דקות על חינוך והעצמה, שאולי ישנו לילדים שלכם את החיים.

אני לא מוצא שום דבר באדם הזה, מה עושים?

האם שמחה צריכה סיבה?

לפעמים, התשובה היא כן,

אבל חסידות מציעה לנו להתחבר לשמחה מסוג אחר לגמרי,

הרבה יותר טבעית לנו, עמוקה, וזורמת מתוך הנשמה,

היא ממש לא צריכה סיבה, והיא גם הרבה יותר שמחה

איזה כותרת אני יתן לשיעור הזה? אכתוב שלשון הרע דווקא כן מדבר אליי? אדבר על הצורך שלנו לחטט בחיים של אחרים, לתפוס אותם בקלקלתם? להנות מהבעיות של הקולגות שלנו?

העניין הזה, של לימוד זכות על כל אדם, הימנעות מראיית החסרונות שבאחר, וכל זה, היה נראה לי הרבה שנים מופרך לגמרי. מה אנחנו, אנשים נאיביים? הרעיון להביט על כל אדם בעין חיובית היה משול בעיניי לעצימת עיניים באמצע כביש סואן: מה יקרה לי אם אפסיק לאתר מסביבי את הרמאים, הטיפשים, והאגואיסטים?

כמה רעיונות מעוררי השראה מתורת החסידות פתחו לי צוהר חדש לעולם מופלא של חיים. בשיעור הזה אני מבקש לשתף אתכם בהם.

אנחנו עם שלא הפסיק מעולם להתקדם, גם כשחבטו בנו, גירשו אותנו, רצחו בנו, לא חדלנו ללמוד, ליצור ולבנות. עכשיו הגיע התור שלנו, וזה דורש שנתחבר עם הכישורים הייחודיים שבורא עולם נתן לנו, ונעניק אותם לעולם.

בשיעור הזה אני מדבר על ההפרעה העיקרית, לדעתי, שעוצרת אנשים מלהעיז לבטא את היכולות הנפלאות שלהם (ויש בכל אחד כאלה): הפחד מתגובת הסביבה. רעיונות מתורת החסידות, יעזרו לכם לנצח את זה בהצלחה.

לקבוצת עדכונים שקטה מכל התכנים שמתפרסמים, כנסו לקישור בתגובה הראשונה.

העולם הפך להיות כפר גלובלי קטן. תהליכי גלובלזיציה, מוֹבִּילִיּוּת, מהפכות מואצות בתקשורת, גרמו שאדם ממוצע נחשף למאות תרבויות, דתות, מנהגים שונים, בכל העולם, ולכל אחת חוקי המוסר שלה. העולם המערבי מנהל כבר מאות שנים מערכת חוקים ומוסר חילוניים, שנראה שמחזיקים באופן יפה את החברה, אז למה אנחנו צריכים חוקי-חברה שניתנו בהר סיני?

בשיעור הזה נדבר על החור הגדול של חוקי המוסר האנושיים. בסופו, אולי תסכימו איתי ש'המלך עירום'.תמליל