לרינה יש שתי בנות. עם אחת מהן היא לא מדברת כבר שנים, אז היא ערכה צוואה פשוטה שמורישה הכל לאמירה, הבת שעזרה לה כל השנים. עורך הדין שערך את הצוואה כלל בה הוראה פשוטה וברורה: לאחר מותה של רינה – הוא ימונה למנהל עזבון. איזו סיבה בעולם יש למנות מנהל עזבון במקרה של יורשת יחידה, כשהרכוש לא רב מדי והיישום של הצוואה לא מורכב מדי? שאלות טובות, כאלה שגם רשם הירושה שאל את עצמו. איך נגמר הסיפור המוזר הזה ומהן שלוש התובנות שכל אחד ואחת מאיתנו יכול וצריך ללמוד מהסיפור הזה – כדי שהירושה שלכם תגיע ליורשים שלכם, ולא לאף אחד אחר?