האם נתינה היא אידאל או צורך של האדם? איזו ברכה מביאה הנתינה על האדם? ואיך לפעמים גם לקיחה יכולה להוות מעשה של נתינה?

כשאדם כלשהו גורם לנו צער חלילה - מה הסיבה לזה? ומה נדרש מאיתנו לעשות כדי שהצער הזה יסתלק מחיינו?

עד כמה עוצמתי הדיבור של האדם ובאיזה אופן? האם הדיבור שלנו יכול להשפיע על מולקולות של חומר? ואיך אפשר לרתום את כח הדיבור לכיוונים טובים?

בפרשה נאמר שאסור לנו לצער אף אדם, ובמיוחד לא יתום ואלמנה. מתי בכל זאת אנחנו מצערים אחרים ואפילו במתכוון? ומה עושים עם זה?

האם האדם במהותו הוא טוב או שמא רע? האם ייתכן שהאדם הוא טוב למרות שהוא עושה כל כך הרבה רע? וכמובן - איך מבערים את הרע הזה מקרבנו?

האם לפי היהדות אדם שרוצה להשיג מטרה מסוימת צריך לפעול בכוחות עצמו כדי לקדם אותה? או שהדבר הנכון הוא להוריד הילוך, ולבטוח בה' שהוא יכול לספק לו כל דבר גם בלי שום 'עזרה' של האדם בעניין?

מה ההסבר ביהדות לזה הכל לטובה? ואיזו יכולת ניתנה לאדם להפוך את הרע לטוב של ממש?

למה באים על האדם קשיים וניסיונות בחיים? ומתי לאדם יש את היכולת להתמודד בהצלחה עם הניסיון, ומתי לא?

האם יש הבדל בין דבר טוב לבין דבר מהנה? ואיך 2 המושגים האלה משפיעים על האדם להיות עבד או לחילופין מנהיג?

למה השמחה תופסת מקום מרכזי וקריטי כל כך ביהדות? ובאיזה דרכים אדם יכול לחולל שמחה בעצמו באותם רגעים שהוא קצת למטה?