רב הסביר כי הפרטים שהם מעכבים הקרבנות ומנחות הם דווקא אלו שחוזרים ונשנים (מופיעים פעמיים) בתורה. רב הונא מקשה על קביעה זו מהדין של מליחת הקרבן; הן רבי יהודה והן רבי שמעון פוסקים שהמליחה מעכבת, אף על פי שהציווי אינו מופיע פעמיים. שני תירוצים הוצעו ליישוב הקושי. רב יוסף מציע שאולי רב סובר כפי התנא של משנתנו, הסובר שמליחה אינה מעכבת. תשובה אפשרית נוספת היא שהמליחה היא חריג לכלל כיוון שהמילה "ברית" מופיעה בפסוק, מה שמעיד על היותה חיונית ללא קשר לחזרה.

הגמרא מקשה על עצם הקושיה המקורית, ומציינת שהמילה "מלח" דווקא כן חוזרת ונשנית בויקרא ב:יג. הגמרא משיבה ומסבירה שהכפילות באותו פסוק נצרכת לדרשות אחרות המופיעות בברייתא. הברייתא דורשת מן הפסוק כדי ללמד אילו פריטים מהקרבנות טעונים מלח ואילו לא – ומסיקה שבעוד שרוב הקרבנות טעונים מלח, העצים והדם אינם טעונים מלח. לאחר ציטוט הברייתא במלואה, הגמרא מעמיקה בחלקיה השונים של הברייתא ומנתחת כל קטע כדי להבין טוב יותר את הלוגיקה העומדת בבסיס הריבויים והמיעוטים הללו.