הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ אמו, שרה בת אברהם וזייכא רייכא.

הדף היום מוקדש ע"י דבורה אשכיים וייש לע"נ חברתה, אלסי מולר.

הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לע"נ אמה פשה רבקה בת גרשון הכהן ובינה.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת שוסטר לע"נ דבורה בת ישראל.

בן סורר ומורה יורשע רק אם גנב כסף מאביו ואכל בתחום של אחרים, שכן רק במצב זה סביר שהבן ימשיך לפעול בדרך זו. מדוע? רבי יוסי ברבי יהודה פוסק שעליו לגנוב משני ההורים. מכיוון שרכוש האשה שייכת לבעלה, מובאים שני הסברים להבנת דעתו.

שני ההורים צריכים להסכים להביא את הבן לבית הדין. רבי יהודה מוסיף שאם האם אינה ראויה לאב, אז לא ניתן להרשיע את הבן. הגמרא מסבירה את דבריו - על ההורים להיות בעלי אותו קול, גובה, ומראה. זה נלמד מהפסוק בתורה, דברים כא:כ "איננו שומע בקולנו". הברייתא האומרת שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא עתיד להיות, מתיישבת כנראה עם דעתו של רבי יהודה, שכן בלתי אפשרי למצוא זוג זהה במראה, בקול ובגובה. רבי שמעון גם מסכים עם הדעה שבן סורר ומורה מעולם לא היה ולא עתיד להיות. רבי יונתן חולק ואומר שישב על קברו. ישנה מחלוקת דומה לגבי עיר הנדחת, עיר שכולם עובדים עבודה זרה, ובית מנוגע.

המשנה גם מחריגה כל מקרה שבו אחד ההורים חיגר, אילם, עיוור וכו', שכן ההורים לא יוכלו להשלים את התהליך כפי שהוגדר בתורה. האם ניתן להסיק מכאן שכאשר התורה מתארת כיצד תהליך אמור להתרחש, יש לעשותו בדיוק באותו אופן?

לאחר שהבן גונב ואוכל בשר ושותה יין בכמות גדולה, ההורים מביאים את הבן לבית דין של שלושה דיינים והוא נענש במלקות. אם הוא ממשיך בדרכיו, הוא מובא לבית דין של עשרים ושלושה ונידון לסקילה. החובה להלקות נלמדת באמצעות גזירה שווה מהמילה "ויסרו" מהמוציא שם רע על אשתו (דברים כב:יח) לאותה מילה בבן סורר ומורה (דברים כא:יח) ומ"בן" ל"בן" (דברים כה:ב) בפסוק לגבי מלקות.

אם הבן מובא לבית דין אך אז בורח, ובזמן שתופסים אותו הוא כבר אינו בטווח הגילאים של מי שניתן להורגו על היותו בן סורר ומורה, האם ניתן להוציאו להורג? זה תלוי האם הוא הורשע לפני שברח.

רבי חנינא פוסק שבן נח שקילל את ה' ואז התגייר, אינו מורשע כיוון שהחוקים לשפיטתו ועונש המוות השתנו. ארבעה מקורות, כולל שני חלקי המשנה שלנו, בנוגע לבן סורר ומורה שהתבגר לפני הפסיקה/ההוצאה להורג, מובאים כדי להוכיח או להפריך פסיקה זו, אך כל ההשוואות נדחות.

בן סורר ומורה נידון על שם סופו.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י מינה וקליף פליג לכבוד הולדת נכדים תאומים נווה וליה.

הדף היום מוקדש ע"י ארט גולד לע"נ אביו, יוסף בן שלמה שבתאי ורחל.

הדף היום מוקדש ע"י הריאט הרטמן לע"נ הוריה בנימין בן זאב והינדה יוספה ופרומה בת נחום נתן ואסתר.

מדוע בת פטורה מדין בן סורר ומורה?

כדי להיות מורשע כבן סורר ומורה, עליו לאכול כמות מסוימת של בשר ולשתות כמות מסוימת של יין. אולם, ישנם גם תנאים לגבי סוג הבשר/היין, סוג הארוחה, באיזו חברה וכו'. אם הוא אוכל כחלק מסעודת מצווה או אוכל שהוא אסור, הוא אינו חייב.

סכנות היין נדונות דרך סיפורים/טקסטים שונים בתנ"ך, כולל אדם, נח, והתוכחה של המלך שלמה על ידי אמו, במשלי פרק ל"א. עם זאת, ליין יש גם תכונות טובות כיוון שהוא יכול לעזור להרגיע את כאבם של אנשים שהסובלים. ישנו ויכוח בין רב ושמואל לגבי מה חם, בנו של נח, עשה לו לאחר שהשתכר. אחד אומר שהוא סירס אותו, והשני סובר שהוא אנס אותו, כל אחד מביא תמיכה מהפסוקים לעמדתו. יש הסוברים שעץ הדעת היה גפן, מה שמדגיש את ההיבטים השליליים של היין. אחרים טוענים שהיה זה חיטה או תאנה.

אמו של המלך שלמה הוכיחה אותו וקשרה אותו לעמוד להלקותו בגלל שהלך אחרי תענוגות העולם הזה שגרמו לו לחטוא, בדומה לבן סורר ומורה.

פרטים לגבי המקרים במשנה שבהם בן סורר ומורה אינו חייב נדונים, מוסברים, ומושווים למקורות אחרים שנראים כסותרים חלק מהמצבים המוזכרים במשנה. הסתירות מיושבות.

הדף היום מוקדש ע"י מירי דרכי לע"נ אביה, אהרון שמעון בן דוד ומלכה צירל. "אהבת התפילה ולימוד התורה שלי הרבה מאוד בזכותו."

הדף היום מוקדש ע"י אלישבע גריי לע"נ יואל מלך בן משה ושרה. 

אביי מקשה על שיטת רבה, שטוען שזכרים לפני גיל בגרות אינם יכולים להוליד, מפסוק בתורה הנוגע לאדם המקיים יחסים עם שפחה חרופה. הדרשה על פסוק זה כוללת זכר מעל גיל תשע. עם זאת, הקושי מתיישב, שכן אין זה מעיד שהילד יכול להפרות אישה בגיל זה.

קושי נוסף מועלה נגד רבה מברייתא של רבי ישמעאל הלומדת פטור לבן סורר ומורה שהוא עצמו אב - כיצד יכול להיות אב אם לא הפרה את האישה לפני הגיעו לבגרות, שהרי לפי רבי כרוספדאי, יש רק חלון של שלושה חודשים אחרי הגיעו לבגרות להיות בן סורר ומורה? גם זה מתיישב על ידי הסבר שדרשת רבי ישמעאל היא המקור לפסיקת רבי כרוספדאי - שלושת החודשים מבוססים על העובדה שהילד יכול להיקרא אב תוך שלושה חודשים מהגיעו לבגרות כי אשתו יכולה להיכנס להריון והדבר יהיה ניכר אחרי שלושת החודשים הראשונים.

דעתו של רבי כרוספדאי מבוססת על רוב הנשים היולדות בתשעה חודשים ומתחילות להראות בשלושה חודשים ואינה מתחשבת באישה היולדת בשבעה חודשים שהייתה מראה סימנים כבר בשני חודשים ושליש. האם זה מוכיח שמי שיולדת לשבעה גם ניכר עוברה בשלושה חודשים ולא בשליש? בסוף אומרים שאפשר להבין שרואים בשליש, אבל כאן קבעו על בסיס הרוב - שרוב נשים יולדות לתשעה והדין הולך לפי הרוב. זה מראה שאפילו להוציא להורג מישהו, כלומר נער שהוא חודשיים וחצי אחרי בגרות שהופך לבן סורר ומורה, אנו הולכים אחר הרוב. זה סותר את העיקרון שבדיני נפשות אנו מנסים למצוא כל דרך אפשרית לזכות את הנאשם מהפסוק "והצילו העדה". שתי משניות אחרות מובאות לענות על שאלה זו על ידי הראיה שאנו הולכים אחר הרוב אפילו בדיני נפשות, אך השנייה נדחית כי ניתן להסבירה אחרת.

בית שמאי ובית הלל חולקים לגבי אם שיש לה מעשה מיני לא מושלם עם בנה הקטין (הערה בה). האם זה פוסל אותה מלהינשא לכהן, כי היא יכולה להיחשב זונה מההערה? רב חסדא (או שציטט מישהו אחר או שצוטט על ידי מישהו אחר) מסביר שכולם מסכימים שאם הילד היה בן תשע, היא תיפסל, ואם היה צעיר מגיל שמונה, אז לא. מחלוקתם היא לגבי ילד שהוא בין גיל שמונה לתשע, כי בימי התנ"ך גברים יכלו להוליד ילדים בגיל שמונה, למרות שכבר בימי התנאים, זה לא היה המצב עוד. הויכוח הוא האם אנו לומדים מאותם זמנים או הולכים אחר מה שנכון בהווה.

מה המקור לכך שבימי התנ"ך גברים הולידו ילדים בגיל שמונה? תחילה, הם מנסים להוכיח משלמה, כי סבה רבה שלו, אחיתופל, היה מבוגר ממנו בעשרים ושש שנים. אולם, הוכחה זו נדחית, כי השושלת כוללת את בת-שבע שהייתה אישה והיא יכלה להיות צעירה יותר, והגברים היו יכולים להיות מבוגרים יותר (בני תשע ולא שמונה). הניסיון השני מובא מאברהם ושרה, אך גם זה נדחה כי לא ברור אם אברהם היה מבוגר מאביה של שרה, הרן, או צעיר ממנו. ההוכחה הסופית באה מבצלאל שהיה נין של כלב, שהיה מבוגר ממנו בעשרים ושש שנים. אם שנתיים נצרכה לשלושה הריונות, אז שארית עשרים וארבע השנים מוכיחות שכל אב היה בן שמונה בלידת בנו.

מדוע בנות פטורות מדין בן סורר ומורה?

הדף היום מוקדש לע"נ שירי ביבס, ולכבוד שחרורם של טל שהם, עומר ונקרט, עומר שם טוב ואלי-ה כהן ששוחררו מהשבי אחרי 505 ימים והישאם א-סייד ואברה מנגיסטו ששוחררו אחרי יותר מעשור. יהי רצון שתהיה להם רפואה שלמה ושנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!

המשנה מצטטת את רבי עקיבא שאמר בשם רבי יהושע ששניים יכולים ללקט קישואים - אחד בכישוף ויהיה חייב, והאחד באחיזת עיניים, ופטור. הגמרא מביאה את סיפור מותו של רבי אליעזר בן הורקנוס כדי להקשות על זה, שכן בהקשר של אותו סיפור דרמטי, מסופר מקרה אחר שבו רבי אליעזר מראה לרבי עקיבא כיצד באמצעות כישוף אפשר ללקט קישואים. איך פותרים את הקושי?

עם מותו, רצו החכמים לראות אם רבי אליעזר בן הורקנוס שינה את דעתו ויוכלו לבטל את הנידוי שהטילו עליו. אולם, הוא עדיין החזיק בחוזקה בעמדתו. אך מכיוון שהמילה "טהרה" הייתה על שפתיו כשמת, הם ראו בזה סימן שהם יכולים לבטל את הנידוי.

בן סורר ומורה יכול להיות מורשע רק אם הגיע לגיל בגרות ועד שיצמח הרבה שערות בגיד. רב יהודה בשם רב לומד זאת מהפסוק בתורה לגבי בן סורר ומורה שמצמיד את המילים בן ואיש. רב חסדא לומד דרשה אחרת מאותו פסוק, שאם אבי הילד היה קטין כשהבן נולד, הוא לא יכול להיות בן סורר ומורה. כיצד ניתן ללמוד את שניהם מהפסוק? רבה חולק על רב חסדא כי הוא סובר שקטין אינו מסוגל להוליד ילד.

דף נלווה סנהדרין סז

הדף היום מוקדש ע"י אביבה אפלמן ג'קובוביץ לע"נ יוסף בן הלל.

מה ההבדל בין מסית, שמשכנע אחרים לעבוד עבודה זרה, לבין מדיח, שמשכנע עיר שלמה לעבוד עבודה זרה? יש הוראה מיוחדת לגבי מסית: מותר להחביא עדים שיצפו כאשר המסית מנסה לשכנע מישהו לעבוד עבודה זרה - נוהל שאינו מותר לעשות בעבירה אחרת. המשנה קובעת שמסית הוא הדיוט, אך איזה מקרה באה קביעה זו למעט? יתר על כן, האם פסיקת משנה זו עולה בקנה אחד רק עם פירושו של רבי שמעון, או שניתן להסבירה גם לפי עמדת חכמים?

מהו מכשף? המשנה מפרטת אילו מעשים נכללים בהגדרה זו ואילו לא. מדוע התורה משתמשת במילה "מכשפה", בנקבה? מהו המקור המקראי המלמד שמכשף נהרג בסקילה? מהו מקור המילה "מכשף"?

מובאים מספר סיפורים העוסקים בכישוף.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רות רוטנברג לע"נ בתה, תניאל גבריה מרגלית.

הדף היום מוקדש ע"י מיכי קדוש לע"נ אביה דניאל בן אברהם, במלאת שלושים לפטירתו ביום שבת כ"ד בשבט. "איש אוהב ספר ורחב דעת, אהוב ואוהב את הבריות."

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי שוורץ לע"נ של אמה, שרה רייזל בת מרדכי יצחק ופרידה סימה וסבתה, אסתר בת סיני וחיה.

הדף היום מוקדש לע"נ של אריאל וכפיר ביבס, ועודד ליפשיץ, ולתפילה לשובה בשלום של שירי ביבס. ליבנו עם המשפחות.

מי שמחלל שבת נסקל. מהם היוצאים מן הכלל?

המקלל אביו ואמו נסקל. אולם, זה מוגבל רק למי שקיללם בשם ה'. ישנה מחלוקת האם זה רק בשם ה' ולא בכינוי. הפסוק לגבי העונש על כך מובא בדרך של דרשה. האזהרה לכך נלמדת מהפסוק בשמות כב:כז מהאיסור לקלל אלהים (או דיינים או ה') ונשיא. כיצד זה נלמד מפסוק זה?

הבא על נערה המאורסה נסקל. כדי לקבל עונש זה, האישה חייבת להיות נערה (השלב שבין קטנה לבוגרת), בתולה, מאורסה, ועדיין ברשות אביה. אם שני גברים באו עליה, רק הראשון נסקל, השני מקבל את העונש הרגיל על ניאוף שהוא חנק. כל הפרטים הללו נלמדים מפסוקים בתורה.

המשנה מתאימה לדעת רבי מאיר, שכן חכמים חולקים ומחייבים גם אם האישה צעירה יותר, קטנה. ישנה מחלוקת תנאים בין רבי יונתן ורבי יאשיה האם לפי רבי מאיר יש עונש חנק לאיש אם הנערה הייתה מתחת לגיל נערה או שלא יהיה עונש כלל. כל אחד מבסס את עמדתו באמצעות פסוק מהתורה. מה כל אחד דורש מהפסוק התומך בדעת השני?

דף נלווה סנהדרין סה

הדף היום מוקדש לחיזוק משפחות ביבס וליפשיץ ביום הקשה הזה.

בעל אוב וידעוני נסקלין. בעל אוב מעלה את המת והוא מדבר מבין אצילי ידיו. ידעוני לוקח עצם של חיה ששמה ידוע ומשים אותה בפיו והיא מדברת. מדוע בעל אוב וידעוני נזכרים במשנה זו כמקבלים עונש סקילה, אבל במשנה בכריתות רק בעל אוב נזכר כמחויב להביא קרבן חטאת? רבי יוחנן וריש לקיש מציעים שתי תשובות שונות. דעותיהם מנותחות בגמרא - מדוע כל אחד אינו מחזיק בדעת השני? מה נחשב למעשה? בדרך כלל אדם מתחייב רק על מעשים, לפי חכמים (כפי שרואים במגדף). כמה מעשה נדרש כדי לחייב? האם הזזת שפתיים היא מעשה? השתחוויה לעבודה זרה? רבי עקיבא מחייב אפילו בלי מעשה - אבל האם הוא כולל כל דבר שאינו מעשה? או שיש לו קריטריונים מינימליים כלשהם?

מהן ההבדלים בין סוגי הכישוף המוזכרים בפסוקים? 

הדף היום מוקדש ע"י דוד ורות לאה כהנא לכבוד הולדת הנכד לד"ר ג'ודי דושי ופרופסור פול גרומפרס.

האם היהודים עבדו עבודה זרה מתוך אמונה או מסיבות אחרות? כיצד זה שיצר הרע לעבודה זרה אינו קיים עוד? מובא סיפור, המבוסס על הרחבת פסוק בזכריה, להמחשת התהליך הזה.

כיצד עוברים על האיסור להעביר את בנו או בתו למולך? האם המולך נחשב לעבודה זרה?

הדף היום מוקדש ע"י גבריאל ודניאל אלטמן לע"נ כבוד השופטת מרים אלטמן, מרים בת שלמה ז"ל. "עברו 20 שנה בלעדיה, ואהבתה וחוכמתה עדיין מנחות כל צעד בדרכנו." 

רבי אמי סבר שאם אדם עשה מעשים שונים של עבודה זרה בשוגג ואחר כך נודע לו טעותו (העלם אחד), חייב להביא קרבן חטאת אחד בלבד. אביי הסביר את המקור לדברי רבי אמי, "לא תעבדם," אך חלק על רבי אמי וסבר שצריך להביא קרבן חטאת נפרד על כל מעשה.

המשנה פוסקת שאדם חייב מיתה על אמירת "אלי אתה" לאליל. רב נחמן ציטט את רב שאמר כך גם כן. הגמרא מסיקה שדברי רב חייבים להתייחס לחיוב קרבן, שכן עונש המוות כבר נלמד מהמשנה. הם גם מסבירים שדעתו תואמת רק את עמדת רבי עקיבא במחלוקתו עם חכמים (לפי הבנת ריש לקיש את מחלוקתם) לגבי האם המגדף בשוגג חייב להביא קרבן חטאת. חכמים פוסקים שמכיוון שהאדם חטא בדיבור בלבד, אין קרבן חטאת, בעוד רבי עקיבא חולק.

דעתו של רב נלמדת מפסוק הקשור לחטא העגל. הגמרא ממשיכה להביא דרשה שונה מהמילים בפסוק זה שמות לב:ח, "העלוך" בלשון רבים, המזכירה את העבודה זרה ואת הקב"ה, המשקפת שהיהודים לא דחו את הקב"ה לחלוטין. עם זאת, יש מחלוקת תנאים לגבי משמעות המילה בהקשר זה.

המשנה מנתה מעשים שונים שעליהם לא מקבלים עונש מוות. האם מקבלים מלקות עליהם? ואם כן, על אילו מהמעשים? יש שתי מסורות שונות הקשורות לכך וכל אחת קשה מכיוון שחלק נופלים לקטגוריה של לאו שאין בו מעשה (דיבור בלבד) ולאו שבכללות, לאו שכולל איסורים שונים רבים, ששניהם פטורים ממלקות. הגרסה הראשונה נדחית, אך השנייה מוסברת לפי עמדת רבי יהודה, המחייב מלקות אפילו על לאו שאין בו מעשה.

אסור להיכנס לשותפות עם עובד עבודה זרה מכיוון שזה עלול לגרום לעובד העבודה זרה להישבע בשם העבודה זרה. אסור להזכיר את שם העבודה זרה, אלא אם כן זה שם המוזכר בתנ"ך.

האם עבודה זרה היא דבר שיש לאנשים תשוקה חזקה אליו?

הדף היום מוקדש לכבוד שחרורם של יאיר הורן, סשה טרופנוב ושגיא דקל-חן לאחר 498 ימים בשבי. יהי רצון שתהיה להם רפואה שלמה ושנזכה לשחרורם המהיר של כל שאר החטופים!

רבי זכאי הביא ברייתא שבה כתוב שהעושה כמה מעשים לאליל בהעלם אחץ\ רק חייב קרבן חטאת אחד. ר' יוחנן אמר לו ללמד ברייתא זו מחוץ לבית המדרש כי הברייתא משובשת. ר' אבא ניסה להצדיק דברי רבי זכאי על פי דעת ר' יוסי במחלוקת שלו עם ר' נתן בהלכות שבת - הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת. אך רב יוסף דוחה השוואתו. הגמרא מביאה קושי נוסף ומתרצו. 

רב שמואל בר יהודה הביא גירסה אחרת של הברייתא שהביא ר' זכאי בפני ר' יוחנן שגם עסק במי שעושה כמה מעשים וחייב רק קרבן חטאת אחד. אחרי כמה ניסיוניות להבין את הברייתא, הגמרא מסבירה למה ר' יוחנן לא קיבל את הברייתא הזו מר' זכאי.