דף יומי לנשים - הדרן

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי פלבר לע"נ אביה, הרשל צבי שלמה חיים בן פסח ודינה שרה.

הגמרא מביאה שתי אפשרויות נוספות להבנת המשנה ומסיקה שהאחרונה היא הנכונה - המקרה הוא כאשר בעל החנות השתמש בכלים של האב למדידה עבור אחרים והפך לשואל שלא מדעת. המחלוקת במשנה היא - האם אנו רואים סוג זה של שואל כשואל (שאינו נושא באחריות ברגע שהחפץ מוחזר למקום ממנו נלקח) או כגזלן האחראי עד שהחפץ מוחזר לבעליו המקורי (או למקום בטוח).

הגמרא מסבירה ביתר פירוט את פסיקתו של שמואל שמי שמרים חפץ לקנייה אחראי לנזקי אונס.

באיזו תדירות צריך המוכר לנקות את כוסות המדידה? זה תלוי אם המוכר הוא סיטונאי, בעל בית, או בעל חנות. יש דין המבוסס על פסוק מהתורה שכאשר מוכר שוקל פריט למכירה, עליו להכביד מעט לטובת הקונה. כמה צריך להוסיף? עד כמה זה תלוי במנהג הרווח באותו אזור? יש דיון על חומרת חוקי המשקלות והמידות והוא מושווה לעריות.

מקור נוסף מובא כדי להקשות על פסיקתם של רב ושמואל לגבי רכישת פריטים באמצע המדידה אם ניסוח המכירה היה "כור לשלושים, סאה בסלע". אך קושי זה מיושב.

המשנה דנה בשלוש הלכות שונות. מאיזו נקודה במדידת יין ושמן אף צד אינו רשאי לחזור בו? אם שליח מוכר תוצרת של אדם אחר לקונה, האם השליח אחראי אם הכלי נשבר והסחורה אובדת? מה מעמדן של הטיפות שנשארות בכד לאחר שהיין/שמן נמדד ונשפך לכלי הקונה? פרטי מקרים אלה נדונים בגמרא.

המשנה מביאה תרחיש שבו אב שולח בנו לחנות לקנות שמן והכלי נשבר, השמן אבד, וגם העודף שהבן קיבל עבור קניית השמן. יש מחלוקת לגבי מי אחראי. הגמרא מביאה מספר הסברים להבין מהו בדיוק המקרה במשנה ומקור המחלוקת.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י פנינה ליפסקר לרגל חתונת בנה דניאל עם אלה לבית גלון ולעילוי נשמת החברים הטובים של דניאל שנהרגו במלחמה יקיר הכסטר הי״ד ודוד שוורץ הי״ד. "שנדע רק שמחות ונרבה רק בעשייה של טוב."

הדף היום מוקדש ע"י קבוצת הלומדות בזום לרגל נישואי אלה ודניאל, בנה של חברתנו פנינה ליפסקר. "בתפילה שבשורת הקמת הבית החדש בישראל תביא איתה בשורות וגאולה לעם ישראל! מזל טוב והרבה אושר לזוג הצעיר ולמשפחות!"

הדף היום מוקדש ע"י בת' קיסלוף פרלמן לכבוד עלייתם ארצה של בתה יעל ובעלה הטרי מת' שפירו.

רבינא מציע לרב אשי תשובה רביעית לשאלתו של רב ששת, האם ניתן לרכוש פריט על ידי הקונה אם הוא מונח בכלים של הקונה ברשות המוכר? אולם, גם זו נדחית והשאלה נשארת ללא מענה.

המשנה במסכת קידושין פרק א משנה ה קבעה שניתן לקנות מיטלטלין על ידי משיכה. עם זאת, היא מוגבלת על ידי רב חסדא, רב כהנא, או רבא למקרה שבו לא ניתן להרים/להגביה את הפריט. כאשר אביי לימד הגבלה זו של המשנה, רב אדא בר מתנה העלה קושי נגדה ממקור תנאי. שלושה מקורות נוספים מובאים כדי לערער על הגבלה זו, אך כל הקשיים מיושבים.

רב ושמואל מבחינים בין מקרה שבו המוכר אומר, "אני מוכר לך כור חיטים (שלושים סאה) בשלושים סלע" לבין מקרה שבו המוכר אומר, "אני מוכר לך כור בשלושים סלע, כל סאה בזוז". במקרה הראשון, המכירה סופית רק כאשר המדידה מושלמת, במקרה השני, המכירה סופית עבור כל סאה כשהיא נכנסת לכלי המדידה. קושי מועלה נגד המקרה הראשון מברייתא שצוטטה קודם לכן, שבה המכירה סופית אפילו לפני מילוי הכלי, בתנאי שהכלי שבו השתמשו היה של הקונה. קושי זה מיושב בהנחה שהברייתא מתייחסת למקרה דומה יותר למקרה השני של רב ושמואל ושבכלי שבו מדדו היו עליו סימנים לכל סאה וכך ידעו למדוד במדויק לפי סאות.

הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לכבוד יום הולדתו המאה של אביה, מייק סנדרס. עד מאה ועשרים!

אם פריט מונח בכלי של הקונה, הוא נקנה לקונה כקניין חצר. אבל האם זה תלוי בשאלה אם הכלי היה ברשות פרטי או שזה יעיל גם ברשות הרבים? רב ושמואל סוברים שלא נקנה ברשות הרבים, בעוד שרבי יוחנן וריש לקיש סוברים שכן. עם זאת, רב פפא אומר שהם אינם חולקים מכיוון שרבי יוחנן וריש לקיש מתייחסים לסימטה ולא לרשות הרבים ממש. מובאת ראיה מדברי רבי יוחנן עצמו. הגמרא מביאה מקור תנאי כדי לדחות את דברי רב פפא ולהציע שאולי ר' יוחנן וריש לקיש באמת מתכוונים לרשות הרבים כמו התנא בברייתא, אבל הסוף מתרצים בכך שגם המילים "רשות הרבים" בברייתא יכולה להתפרש כסימטה.

רב ששת שואל את רב הונא אם הלוקח קונה אם החפץ מונח בכלים של הקונה ברשותו של המוכר? רב הונא מביא מקורות תנאיים בניסיון לענות על השאלה, אך ניסיונותיו נדחים.

הדף היום מוקדש ע"י משפחות כהן ובילט לרפואת דוד יונתן בן רייזל.

רב חסדא מסביר שאם הייתה מכירה עם אונאה (מחיר גבוה או נמוך בשישית) שבה ניתן לבטל את המכירה, ואז המחיר השתנה לאחר המכירה לטובת מי שהונה, הם אינם יכולים לחזור בהם מכיוון שהיכולת לבטל את המקח היא רק של מי שנתאנה. רב חסדא תמך בדבריו מהמשנה. מדוע היה צורך באמירתו אם ניתן היה להסיק זאת בקלות מהמשנה?

המשנה תיארה מכירה שבה הזמינו חיטה כהה/אדמדמה וקיבלו חיטה לבנה או להפך. המונח המשמש לחיטה האדמדמה הוא "שחמתית", מהשורש "חמה", שמש. מילה זו מובילה את רב פפא להסביר שהשמש היא אדומה, כפי שניתן לראות בזריחה ובשקיעה, ונראית לבנה רק במהלך היום בגלל הראייה המוגבלת שלנו. קושי מועלה נגד טענתו של רב פפא אך נדחה.

ישנה מחלוקת בין רבי לחכמים בדיני תרומה לגבי האם יין וחומץ נחשבים לשני סוגים שונים או לאותו סוג של פריט. אם הם נחשבים לאותו סוג, אם הפריש תרומה מחומץ על יין זה אפקטיבי (על אף שאסור משום שאין מפרישים מן הרעה על היפה), אך לא אם הם שני סוגים. המשנה שלנו מבינה שיין וחומץ הם שני סוגים נפרדים של פריטים לדיני מכירות - אם קנו יין אך קיבלו חומץ, כל צד יכול לחזור בו כי אלו שני פריטים שונים לגמרי. האם זה אומר שהמשנה שלנו אינה סוברת כדעת החכמים בתרומה שהם מאותו סוג?

כיצד קונים פירות? המשנה דנה באילו שיטות יעילות/לא יעילות. רבי אסי ורבי זירא חולקים על עמדתו של רבי יוחנן לגבי מי שמדד והניח את החפץ בשטח צדדי מחוץ לרשות הרבים (סימטא). האם הקונה קונה אותו אם הוא מונח שם או שזה יעיל רק אם הוא מונח בכלים של הקונה? ברייתא והמשנה שלנו מובאות בניסיון לפתור סוגיה זו (האם רבי זירא קיבל את פרשנותו של רבי אסי לעמדת רבי יוחנן) אך שני המקורות נדחים כלא מכריעים לגבי סוגיה זו.

הלימוד השבוע מוקדש ע״י תורם אנונימי לשלומם של החיילים, לרפואתם של הפצועים, ולשחרורם של החטופים.

אם אדם קונה שלושה עצים, מהו המרחק המינימלי והמקסימלי הנדרש בין העצים כדי לאפשר לקונה לרכוש גם את הקרקע שביניהם? רב נחמן סובר 8-16 אמות ורב יוסף סובר 4-6 אמות. לאחר שאביי מקשה על רב יוסף ממשנה שתומכת בבירור בדעת רב נחמן, רב יוסף מבסס את עמדתו על פסיקה של רב יהודה במקרה מסוים. מובאת משנה לתמוך בדעת רב יוסף, אך עמדתו של רב נחמן חזקה יותר כיוון שבמשנה התומכת בעמדתו היה מקרה שבו פסקו כמותו. עם זאת, רבא הסביר שההלכה היא מ-4 עד 16 אמות, וברייתא מובאת לתמוך בעמדה זו.

רבי ירמיה שואל האם מודדים מהחלק התחתון הרחב יותר של הגזע או מהחלק העליון הצר יותר. הוא גם שואל אם שלושה ענפים צמחו מעץ אחד ולאחר מכן כוסו ונמכרו, אם היה המרחק המינימלי הנדרש בין הצמיחות, האם הקונה ירכוש גם את הקרקע? רב גביהה עונה על שתי השאלות. נשאלו מספר שאלות לגבי מצבים שבהם לשלושת העצים היו שני בעלים שונים או שניים בשדה ואחד בגבול (שהיה גבוה או נמוך מהשדה), או מה אם היה משהו גדול כלשהו באמצע שלושת העצים כמו בור, תעלת מים, רשות שרבים עוברים בו, וכו'? כל השאלות הללו נשארו ללא מענה. אם היה עץ ארז בין שלושת העצים, הוא לא ימנע מהקונה לרכוש את הקרקע והקונה אף רוכש את עץ הארז.

רב ושמואל חולקים האם כדי לרכוש את הקרקע, שלושת העצים אמורים להיות בקו ישר או בצורת משולש. מי שסבר בקו ישר, יסכים גם שאם נמצאים במשולש, יקנה את הקרקע. אבל מי שסבר במשולש, לא יסכים שאם נמצאים בקו ישר ירכוש את הקרקע. 

המשנה מסבירה שאם מוכרים ראש, רגליים, כבד או קנה (עם הריאות) של בהמה גסה, המכירה כוללת רק את הפריט שהוזכר. אבל בבהמה דקה, מכירת הראש תכלול את הרגליים ומכירת הקנה תכלול את הכבד, אך לא להיפך.

המשנה מונה ארבעה סוגי מכירות ומסבירה בכל מקרה האם הקונה או המוכר או שניהם יכולים לחזור בהם מההסכם.

הדף היום מוקדש ע"י דוד ומיצי גפן לע"נ אמו, עדינה בת אריה לב.

כיצד קובעים אם הענפים צמחו מהגזע או מהקרקע כדי לקבוע האם הצמיחה שייכת לבעל העץ או לבעל הקרקע?

רב נחמן פוסק שלדקל אין דיני גזע. רב זביד ורב פפא מבינים אמירה זו באופן שונה.

אם אדם קונה שלושה עצים, הוא רוכש קרקע עם העצים. כמה קרקע הוא רוכש? רבי יוחנן פוסק שהם רוכשים את הקרקע מתחת לכל עץ, בין כל עץ, ובנוסף, את השטח הדרוש למלקט תאנים ללכת סביב עם סל. רבי אלעזר מעלה שאלה לגבי המרחב ללקט התאנים - אם אדם אינו מקבל דרך גישה, לפי עמדת החכמים שהמוכר מוכר בצמצום (עין רעה), כיצד הקונה מקבל מקום לעמוד ללקט פירותיו?

בעל האילנות יכול להשתמש בקרקע שמתחת לעצים ובינהם לנטיעה, אך למי יש זכויות לנטוע באזור שמסביב לעצים לליקוט הפירות?

כמה מרחב יכול/צריך להיות בין העצים כדי להחשיב אותם כשדה כך שהרוכש ירכוש את הקרקע? רב יוסף ורבא חולקים. אביי מעלה קושי ממשנה נגד עמדתו של רב יוסף.

אם אדם קונה שני עצים, האם הקונה רוכש את הקרקע הסובבת ישירות את העצים הללו? רבי מאיר וחכמים חולקים בנושא זה. מהן ההשלכות של מחלוקת זו? האם אדם מביא ביכורים מעץ כזה? על פי המשנה בביכורים, רבי מאיר וחכמים חולקים גם בנקודה זו, ולפי חכמים, אדם יביא את הביכורים למקדש אך לא יקרא 'מקרא ביכורים', מכיוון שחובת הבאת ביכורים תלויה בבעלות על הקרקע. שמואל לומד מהמשנה בביכורים שרבי מאיר היה מחייב גם להביא ביכורים מפירות שקנה בשוק. הוא לומד זאת מהעובדה שלא היה צורך להזכיר את מחלוקתו של רבי מאיר במשנה בביכורים, שכן ניתן היה להסיק זאת בקלות מדעתו במשנתנו, ולכן חייב להיות שהמשנה באה ללמד משהו נוסף. עם זאת, הצעה זו נדחית. רבי שמעון בן אליקים שואל מדוע במקרה לעיל (עץ אחד לפי רבי מאיר ושניים לפי חכמים), חייב להביא ביכורים אך לא ללקרוא מקרא ביכורים - או שאדם חייב להביא, ואז יתחייב גם בקריאה, או לא חייב ואז לא מביא ולא קורא! רבה עונה שאנו עושים זאת בגלל ספק - חכמים אינם בטוחים אם אדם רוכש את הקרקע או לא. ארבעה קשיים מובאים כנגד תשובתו של רבה וכולם מיושבים, אך כל יישוב מוביל לשינוי באופן שבו מובאים הביכורים למקדש במצב זה.

אם אדם קונה את תוצרת שובך, כוורת, חלות דבש, או עץ לגזום, הקונה זכאי לתוצרת אך חייב להשאיר כמות מסוימת למוכר כדי להבטיח המשך צמיחה. המשנה והגמרא דנות בכמויות עבור כל פריט. רב כהנא הסביר שדבש בעודו בחלת הדבש נחשב למזון ומקבל טומאה, אפילו אם הדבורים אוכלות ממנו. עם זאת, בברייתא מובאת פסיקה הפוכה. אביי ורבא מיישבים את הסתירה כל אחד בדרך שונה והגמרא מעלה שני קשיים נגד פסיקתו של רבא. מובאת ברייתא התומכת בפסיקתו של רב כהנא.

ברייתא מרחיבה על הדין במשנה לגבי עצים שנמכרו לגזום ומבחינה בין עצים שונים והכמויות שיש להשאיר כדי להבטיח צמיחה מחדש. מובאים מקורות מסוימים הסותרים חלק מהדינים בברייתא אך הם מיושבים.

דף נלווה בבא בתרא עט

מה העונש לאלה הפורשים עצמם מדברי תורה? משנה במסכת מעילה דנה באדם המקדיש פריט שבדרך כלל מכיל דבר אחר, כמו בור עם מים או שדה עם יבולים. אם אדם מקדיש את הבור, האם המים מוקדשים גם כן? האם זה תלוי אם הבור היה מלא במים כשהוקדש או שהיה ריק? באילו פריטים חולקים רבי יהודה ורבי יוסי? לאחר יישוב המחלוקת ביניהם עם דברי רבי בברייתא, הגמרא ממשיכה להביא ברייתא אחרת הנוגעת לעניין זה. בברייתא זו, יש מחלוקת בין החכמים לרבי אלעזר ברבי שמעון. תחילה, רבה מסביר את המחלוקת כמקבילה לזו של רבי יהודה ורבי יוסי, אך הצעה זו נדחה לאור המקרה האחרון באותה ברייתא שבו רבי אלעזר הופך את שיטתו. לבסוף, הם מסבירים את המחלוקת באופן שונה. המחלוקת בחלק הראשון של הברייתא מבוססת על מחלוקת בין רבי מאיר לחכמים לגבי האם ניתן להקנות דבר שלא בא לעולם, שאינו קיים כרגע. קושי מועלה, אך הוא מיושב. המחלוקת בחלק השני תלויה בשאלה האם אנו לומדים דיני הקדש מדיני מכירה. קושי מועלה עם ההסברים של כל אחד מאלה. קושי נוסף מועלה על הסבר זה ממשנתנו אך הוא מיושב כפי שמוכח מברייתא שהעמדה במשנתנו היא דעת מיעוט.