האם דעתו של רמי בר חמא שהמשחק בקוביה פסול מטעם אסמכתא מתאימה למשנה? במה זה תלוי?

רבא הוסיף שלא רק המלווה בריבית, אלא גם הלווה בריבית פסול לעדות.

מה ההגדרה של "מפריחי יונים" במשנה? ישנן שתי אפשרויות - או מרוצי יונים (הימורים) או מי שמאמן יונים להביא יונים אחרים.

אם אדם חזר בתשובה, כיצד הקהילה/החברה יודעת שהאדם חזר בתשובה ויכולה להתיר לו להעיד עבור אחרים בבית דין? האם יש הבדל בין טבח שמכר בשר לא כשר כאילו היה כשר לבין אחרים כמו משחק בקוביה, מלווה בריבית וכו'?

מה היו קטגוריות אחרות של אנשים שבמקור הורשו להעיד אך בסופו של דבר פסלום מלהעיד? מדוע?

הדף היום מוקדש ע"י שולמית ויואל כהן לע"נ אסתי פרדמסקי.

רבין מביא (בשם רבי יוחנן) הסבר רביעי לשיטת רבי מאיר המתירה לבעלי דין לפסול עדים.

בחירת המילים של ריש לקיש הראתה כבוד לרבי מאיר, מה שמוביל את הגמרא לדיון רחב יותר על כבוד הדדי בין חכמים. דרך דרשות שונות (בעיקר מספר זכריה), הגמרא משווה בין התנהגות החכמים בארץ ישראל ובבבל. חכמי ארץ ישראל מתוארים כבעלי כבוד הדדי, בעוד שחכמי בבל מתוארים כחסרים כבוד כזה.

הטקסט ממשיך בחקירת מקרים מורכבים הנוגעים לזכויות בעלי דין. אם אדם מקבל עד אחד, קרוב של הצד השני כעד או כדיין, או מסכים לשבועה קלה יותר מהנדרש, האם הוא יכול לחזור בו? זה מעלה שאלות האם המחלוקת היא רק במקרים בהם בעל הדין מוותר על תביעה (מה שמעיד יותר על כוונתו להתחייב לתוצאה), או אפילו במקרים בהם הוא צריך לשלם (פחות סביר שהתכוון להתחייב). יש גם דיון האם המחלוקת לפני או אחרי פסיקת בית הדין.

מי פסול לעדות? מדוע מי שהימר אינו רשאי להעיד - האם זה בגלל אסמכתא (התחייבויות מותנות בעייתיות) או בגלל שהעדר תעסוקה לגיטימית מעלה חשש שהוא עלול להיות מושפע משוחד כדי להעיד עדות שקר?

הדף היום מוקדש לעילוי נשמתם של שלושה חיילי צה"ל שנפלו בעזה: נבו פישר, מתתיהו יעקב פרל, וקנאו קאסה. נבו היה חבר של בתי.

רבי מאיר וחכמים נחלקו בעניין אופן בחירת שלושת הדיינים בדיני ממונות. לדעת רבי מאיר, כל צד בוחר דיין אחד ושני בעלי הדין יחד בוחרים את הדיין השלישי. חכמים סוברים ששני הדיינים בוחרים את השלישי. לא ברור אם משנה זו מתייחסת לסוג מסויים של בית דין לבוררות או לבית דין רגיל.

הם גם חולקים בשאלה האם צד אחד יכול לפסול את הדיינים או העדים של הצד השני ללא סיבה מוצדקת.

בתחילה, הגמרא מתקשה להבין את שיטת הבחירה כי הם חושבים שכל אחד בוחר "אחד" פירושו בית דין שלם, ואז יגיעו לתשעה דיינים! כדי ליישב זאת, תחילה מציעים שהמשנה מתייחסת רק למקרה שבו כל צד אינו מקבל את בית הדין של הצד השני. אולם, הצעה זו נדחית והמשנה מוסברת כשיטה אידיאלית לבחירת דיינים - כל צד בוחר דיין אחד ויחד הם (שני בעלי הדין, לפי רבי מאיר, או שני הדיינים, לפי חכמים) בוחרים את השלישי, וכך נוצר האיזון הראוי למשפט.

לפי רבי מאיר, כיצד יכול כל צד לפסול דיינים? הדרך היחידה להבין את רבי מאיר היא שהם יכולים לפסול רק אם הם אינם דיינים מומחים. אולם, זה מעלה את השאלה, כיצד הוא מתיר להם לפסול שני עדים? האם שני עדים אינם חזקים כמו דיינים? ריש לקיש עונה שהמשנה מתייחסת באמת לפסילת עד אחד. אולם, מועלים קשיים עם עמדה זו. מובאים עוד שני תירוצים להסביר את המשנה.

הדף היום מוקדש ע"י מרק ובקי גולדשטיין. "לציון 50 שנה לעלייתינו ארצה, בנינו קובי הקדיש תלמוד בבלי בבית הכנסת נצרים בעזה."

הדף היום מוקדש ע"י סורי דויס לע"נ סבתה אסתר בת מנחם מנדל.

ישנן שלוש דעות לגבי הכתב המקורי של התורה - האם נכתבה בכתב עברי קדום ושונתה מאוחר יותר לאשורית, או שמא נכתבה באשורית מלכתחילה? מהן שני הפירושים השונים להבין "משנה תורה" המוזכר בפרשת המלך? 

אסור לרכוב על סוס המלך, לשבת על כסאו או להשתמש בשרביטו, מפני הכבוד. אסור לראות את המלך כשהוא מסתפר, ערום או במרחץ.

אבישג השונמית ניתנה למלך דוד בסוף ימיו. אולם, הוא לא נשא אותה לאישה כיוון שכבר היו לו שמונה עשרה נשים. מכאן אנו למדים עד כמה קשים הגירושין וכיצד יש להימנע מהם אם אפשר, שכן הותר לדוד להתייחד עם אבישג במקום לגרש אחת מנשותיו כדי לשאת אותה. מכאן הגמרא עוברת לדיון על עוצמת האהבה בין בעל ואשה בנישואיהם הראשונים.

רבי יוחנן אמר שקשה לפני הקב"ה לזווג זיווגים כקריעת ים סוף. אולם, לאחר הבאת מקור סותר, בשם רב, שארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, הם מסיקים שדברי רבי יוחנן נאמרו לגבי זיווג שני.

מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול אחת לשבוע וכהן הדיוט אחת לחודש. מניין נלמדים דינים אלו? כהן הדיוט גם אינו רשאי לשתות יין בשבועות שהוא משרת בבית המקדש. האם דינים אלו תקפים גם היום? רבי סובר ששניהם אינם חלים, אך חכמים סברו שכהנים אינם רשאים לשתות יין שמא ייבנה בית המקדש והכהנים יהיו שיכורים ולא יוכלו לעבוד מיד. מדוע הם מבחינים בין שתייה לתספורת? ניתנות שתי תשובות. קושי מועלה על התשובה השנייה ונשאר ללא פתרון. כל הדינים הללו לגבי הכהנים נלמדים מיחזקאל, ולא מהתורה. כיצד נודעו דינים אלו לפני תקופת יחזקאל?

לכהן גדול הייתה תספורת מיוחדת והגמרא מתארת כיצד היא נראתה.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת גרינסטון לכבוד ימי הולדת של עדינה חג'ג' ואיימי פרג'.

מהן זכויות המלך? מהם החוקים המיוחדים החלים רק על מלכים?

המלך יכול לקחת חצי מהשלל של האומה ממלחמה. זה נלמד מהחלק שהכהן הגדול היה מקבל מלחם הפנים בכל שבוע.

כמה נשים הם רשאים לשאת? תנא קמא מגביל לשמונה עשרה. רבי יהודה אומר שאין הגבלה מסוימת - זו בעיה רק אם הן מסיטות את לב המלך מהקב"ה. רבי שמעון אומר שאפילו אשה אחת שמסיטה את ליבו מהקב"ה אסורה. ואם הן נשים טובות ולא יסיטו את ליבו, עדיין אסור לו לשאת יותר מ-18 נשים. נראה שרבי יהודה לומד את דעתו מטעם המצווה, בעוד רבי שמעון לא. אולם, זה סותר את דעותיהם במקומות אחרים שבהם רבי שמעון דורש טעמי המצוות ורבי יהודה לא. כיצד מיישבים את הסתירה?

המספר 18 נלמד מפסוקים (שמואל ב' ג: ב-ה) על המלך דוד ונשותיו ובניו. מקורות אחרים לומדים מהפסוקים 24 ו-48. אחת הנשים המוזכרות בפסוק הייתה עגלה. הגמרא מסבירה שעגלה הייתה מיכל. אולם, זה קשה מכיוון שנאמר במקום אחר שלמיכל לא היו ילדים ועגלה מוזכרת עם ילד. כיצד ניתן להסביר זאת?

רב הסביר שלדוד היו 400 ילדים מנשים שנשבו במלחמות (אשת יפת תואר) ושירתו כלוחמים החזקים בצבאו.

תמר הייתה גם בת של אשת יפת תואר, כפי שניתן להוכיח משיחתה עם אמנון כשהוא בא לאנוס אותה. מה היו הטקטיקות של אמנון ולמה אחרי שאנס אותה, הוא שנא את תמר? אחרי אונס תמר, הם חוקקו חוקים להגן על נשים מפני אונס. אילו חוקים נחקקו?

המלך לא יכול להחזיק הרבה סוסים או זהב וכסף אבל הוא יכול להחזיק אותם לצרכיו האישיים כמלך, וכראש הצבא.

התורה לא מביאה טעמים למצוות כי במקרה של מלך שבו ניתנו טעמים, המלך שלמה חשב שהוא יכול לעבור על המצוות תוך שמירה על מסגרת הטעמים, אך זה נכשל.

כמה ספרי תורה צריך מלך? לאיזו מטרה הוא משתמש בהם? הם צריכים להיכתב במיוחד עבורו.

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג איילנד לכבוד הולדת הנכד לסורי דויס.

פלטי בן ליש משובח על כך שנמנע מלקיים יחסים עם מיכל, אשתו, כיוון שעדיין נחשבה נשואה לדוד המלך. התאפקותו נחשבת גדולה יותר מזו של יוסף ובועז, שגם הם התגברו על יצרם אך הם התגברו פעם אחת והוא כל יום.

בנוגע לדינים המיוחדים למלכים: מנהגי האבלות שלהם שונים. מלך אינו יוצא מארמונו להשתתף בהלוויות. עם זאת, רבי יהודה חולק על כך, ומביא ראיה מכך שדוד המלך ליווה את גופתו של אבנר בן נר. חכמים מסבירים שדוד עשה זאת במיוחד כדי להוכיח לעם שלא הוא ציווה על מותו של אבנר.

בסעודת הבראה למלך (כשהוא המתאבל), העם יושב על הרצפה, המלך יושב על דרגש. הגמרא מציעה שני פירושים לדרגש.

בנוגע לתהלוכות הלוויה, עולה שאלה האם נשים צריכות ללכת אחרי המיטה או לפניה. חכמים אומרים שהולכים אחר מנהג המקום, בעוד רבי יהודה מביא ראיה מדוד המלך שהנשים הולכות לפני המיטה. החכמים מביאים הסבר אחר לדוד המלך.

למה נענש אבנר: רב מסביר שאבנר יכול היה למחות בהחלטת המלך שאול להרוג את תושבי נוב (או בנסיונותיו להרוג את דוד) אך לא עשה זאת. רבי יצחק טוען שאבנר אכן מחה, אך ללא הועיל. חטאו לדברי ר' יצחק היה בהכתרת איש בושת למלך, מה שעיכב את מלכות דוד על כל ישראל בשנתיים וחצי.

הדרישה שמלך חייב לקבל רשות מהסנהדרין הגדולה לפני יציאה למלחמת רשות מוזכרת כאן שוב, למרות שכבר הוזכרה בפרק הראשון של סנהדרין. למה?

למלך יש זכות לפרוץ דרך בתוך רכוש פרטי. בזמן מלחמה, כאשר אוספים שלל, המלך לוקח את חלקו תחילה, לפני שהעם רשאי לקחת את חלקם.

שמואל ורב חולקים האם מלך רשאי להשתמש בכל הסמכויות שהנביא שמואל הזהיר מפניהן כשהעם ביקש מלך (לקיחת בניהם, בהמותיהם וכו'). האם זה היה תיאור אמיתי של זכויות המלוכה, או רק אזהרה כדי להטיל מורא מהמלוכה? דיון זה מקביל למחלוקת בין התנאים רבי יוסי ורבי יהודה. רבי נהוראי מציע דעה שלישית: דברי שמואל נועדו להפחיד את העם כדי שלא יבקשו מלך. רבי אליעזר נוקט בעמדת ביניים, ומציע שבעוד בקשת הזקנים למלך הייתה ראויה, עמי הארץ ביקשו מלך מסיבות לא נכונות - כדי להידמות לעמים אחרים.

רבי יהודה ורבי יוסי מסבירים שעם כניסתם לארץ, נצטוו היהודים בשלוש מצוות: להעמיד מלך, להשמיד את עמלק, ולבנות את בית המקדש. רבי יוסי לומד סדר זה מפסוקים בתנ"ך.

שלמה המלך שלט תחילה הן בעולם העליון והן בעולם התחתון, אך נישואיו לנשים נוכריות גרמו לו לאבד את סמכותו בשני העולמות. יש מחלוקת האם הוא חזר למלוא סמכותו לאחר נפילתו.

הדף היום מוקדש ע"י ג'ודי פלבר לע"נ יובל מור יוסף ויוסי כהן שנהרגו בפיגוע בגבע אסף לפני שש שנים והמשך רפואה שלמה לבנה, נתנאל אילן בן שיינא ציפורה שנפצע קשה בפיגוע.

הדף היום מוקדש ע"י איימי קהן והרב יהושע ווקסמן לע"נ אליהו בן שלמה הכהן ועליזה.

הדף היום מוקדש ע"י איליין הוכברג לכבוד בעלה ארי, הלומד איתה כל יום בחמשת השנים האחרונות מאז החל הסבב של הדף היומי.

כהן גדול אינו יכול לייבם - מדוע המצוות עשה של ייבום אינה דוחה את מצוות לא תעשה של איסור נישואין לאלמנה?

רבי מאיר ורבי יהודה חולקים האם כהן גדול יכול ללוות את גופת קרובו עד גבול העיר (ממרחק) או שאסור לו ללוות את הגופה כלל. מחלוקת זו מתמקדת בפסוק בתורה "ומן המקדש לא יצא." כיצד ניתן להסביר פסוק זה לפי שתי העמדות?

כשהכהן הגדול היה הולך לנחם אבלים בשורה, היכן היה עומד והיכן עמדו כולם? ומה לגבי כשנעשתה שורה לנחם את הכהן הגדול?

כיצד פועלת השורה? במקור, האנשים הלכו בשורה והאבלים עמדו במקום אחד. מאוחר יותר זה שונה להיפך בגלל קטטה שפרצה בין אנשים שכל אחד רצה ללכת ראשון. בציפורי, רבי יוסי החזיר את המנהג המקורי. הוא גם תיקן שאשה לא תלך בשוק עם בנה מאחוריה, כי פעם נחטף ילד מאחורי אמו וכשראתה אח"כ ותהחילה לצעוק, מישהו הראה לה היכן החוטפים נמצאים והם אנסו אותה. תקנה שלישית של רבי יוסי הייתה שנשים תמיד תדברנה כשהולכות לבית הכיסא בחוץ כדי שגבר שעלול להתקרב ידע שהיא שם ולא יגיע בטעות למצב של ייחוד.

רבי יאשיה קבע שכדי לקיים שורה, יש צורך במינימום של עשרה אנשים, בנוסף לאבלים.

רב יוסף מצמצם את ההלכה במשנה שמלך אינו יכול להיות דיין או להישפט למלכי ישראל, לא משושלת דוד, שכןמלכי בית דוד היו דיינים. חוק זה המגביל מלכים אחרים מלהישפט נוצר בתגובה לסיפור שבו שמעון בן שטח דרש מהמלך ינאי (גיסו) להופיע בבית דין בנוגע לעבדו שרצח מישהו. ינאי ערער על החלטתו של שמעון לשפוט אותו וביקש מהדיינים האחרים לתמוך בו. כשהם לא קמו להגן על עמדת שמעון, הם הוכו על ידי גבריאל (המלאך) ונהרגו. באותו רגע הם הבינו את הסכנות בלשפוט מלך.

אם מלך אינו רשאי למחול על הכבוד המגיע לו, כיצד רבי יהודה מתיר למלך לייבם? לשם מצווה, ניתן למחול על כבודו.

תלמידו של רבי יוסי שאל אותו כיצד דוד יכול היה לשאת שתי אחיות, מירב ומיכל? רבי יוסי ענה שהוא נשא את מיכל אחרי שמירב מתה. רבי יהושע בן קרחה מביא תשובה אחרת - הקידושין למירב מעולם לא היו תקפים. פרטי הסיפור וכיצד להסביר פסוקים מסוימים מורכבים מוסברים לפי שני הפירושים.

מי שמגדל ילדי אחרים, אותם ילדים נחשבים כילדיו. זה מוכח ממספר פסוקים בתנ"ך.

הכהן הגדול והמלך כפופים לשיקולים משפטיים מיוחדים. המשנה בוחנת את מעמדם המיוחד במערכת המשפטית על ידי התייחסות למספר שאלות מרכזיות: האם הם כפופים לשיפוט בתי הדין? האם הם יכולים לשמש כדיינים בעצמם? האם הם כשרים להעיד, והאם אחרים יכולים להעיד נגדם? בנוסף להתווית עניינים משפטיים אלו, המשנה משווה ומנגידה דינים ייחודיים אחרים החלים על המלך והכהן הגדול.

הגמרא ממשיכה בניתוח מפורט של הבדלים ותקנות אלו כפי שהוצגו במשנה.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י אלישבע גרי לכבוד צוות הדרן!

הדף היום מוקדש לע"נ מולי אנדלמן מהנכדות שלה.

יש מחלוקת בין חכמים ורבי יהודה במשנה לגבי מספר הדיינים בסנהדרין הגדולה - שבעים או שבעים ואחד. בתחילה, הגמרא מציעה שהמחלוקת מבוססת על הבנת המילה "עמך" בבמדבר יא:טז, כשהקב"ה אומר למשה לקחת שבעים זקנים "והתייצבו שם עמך." אולם זה נדחה והם מציעים במדבר יא:יז "ונשאו אתך במשא העם." גם זה נדחה ולבסוף לומדים משמות יח:כב "ונשאו אתך." למרות שההקשר שם הוא סנהדרין קטנה, לומדים את הסנהדרין הגדולה מהסנהדרין הקטנה.

מכיוון שהוזכר סיפור בחירת הזקנים במדבר, מובאת ברייתא המרחיבה על סיפור אלדד ומידד. יש שתי דעות שונות (חכמים ורבי שמעון) להסביר מדוע הם נשארו במחנה ולא הצטרפו לשאר הזקנים. מה הניע אותם לא להצטרף - חשש שלא ייבחרו או ענווה? כיצד התפתח הסיפור, על מה הם התנבאו?

המשנה מסבירה שצריך רוב של שניים כדי להרשיע נאשם - כיצד זה מסתדר עם מספר הדיינים הנדרש?

אם כל הדיינים מסכימים לחייב את בעל הדין, פסק דינם אינו מתקבל כיוון שיש דין שאם בית הדין רוצה להרשיע, הם דוחים את הדין ליום המחרת כדי לאפשר אפשרות למצוא דרך לזכות אותם. אם יש הסכמה פה אחד להרשעה, לא תהיה אפשרות לקיים דין זה.

מהן הדרישות להיות דיין?

רשימה ארוכה של ביטויים בגמרא מוסברת: כאשר הגמרא אומרת ביטוי מסוים, לאיזה רב/נים היא מתייחסת?

כדי להקים בית דין של עשרים ושלושה בעיר, צריך מספר מינימלי של אנשים. דעה אחת אומרת מאה ועשרים - מדוע?

הדף היום מוקדש ע"י שפרה אטיק לרפואת צבי דב בן שרה.

שבט שחטא נידון בסנהדרין הגדולה. למה הכוונה? מה היה חטאם? אחרי דחיית האפשרויות שמדובר בחטא רגיל שעונשו מיתה כמו שבת או עבודה זרה, מועלות מספר אפשרויות. רב מתנה אומר שמדובר בנשיא שבט שחטא. עולא אומר שמדובר במחלוקת בין שני שבטים על נחלה. רבינא חוזר לתשובה שנדחתה של עבודה זרה ומיישב את הקושי הקודם בהסבר שהם נידונים בבית דין של שבעים ואחד, אף על פי שהם מקבלים אותו עונש כמו יחידים שעבדו עבודה זרה.

נביא שקר נידון בסנהדרין הגדולה. זה נלמד בגזירה שווה מזקן ממרא שנענש רק אם מרד בהחלטת הסנהדרין הגדולה, אף על פי שהוא עצמו נידון בבית דין של עשרים ושלושה.

כהן גדול נידון בסנהדרין הגדולה. זה נלמד מהמילים "דבר גדול" - עניינים הנוגעים לגדול, אדם חשוב. אולם, אחרים מסבירים שזה מתייחס לדבר קשה. רבי אלעזר שואל לגבי שור של כהן גדול שנגח - האם הוא נידון בבית דין של עשרים ושלושה או בסנהדרין הגדולה? אין תשובה לשאלה זו, אבל אביי מסיק מהשאלה שהיה ברור שדיני ממוננות של הכהן הגדול נידון בבית דין של שלושה.

סנהדרין הגדולה צריכים להיות חלק מההחלטה לצאת למלחמת רשות. מניין לומדים זאת?

רק הסנהדרין הגדולה יכולה להרחיב את גבולות ירושלים והעזרות, ולהקים בתי דין של עשרים ושלושה. שניהם נלמדים ממעשיו של משה, שכן מעשיו נחשבים כשווים לאלו של הסנהדרין הגדולה.

מניין לומדים שעיר הנידחת נידונה בפני הסנהדרין הגדולה? מובאים הלימודים של דינים אחרים לגבי ערי הנדחת - למה לא ליד הגבול ולמה לא יותר משתי ערים? ישנן דעות שונות לגבי כמה ערים יכולות להיות מוגדרות כערי נידחת, תלוי במיקום, בתי דין שונים, וגורמים אחרים.