רב מוסר מימרה שנסתרת על ידי ברייתא. הוא טוען שהדף האחרון של ספר תורה יכול להסתיים באמצע העמוד, בעוד שבברייתא נאמר שעליו להסתיים בסופו. לאחר ניסיון ליישב את עמדת רב עם הברייתא על ידי צמצום דבריו לחומש (יריעת קלף המכילה ספר אחד בלבד) ולא ספר תורה שלם, הגמרא מקשה על כך ממימרה אחרת של רב (שהובאה על ידי רבי יהושע בר אבא בשם רב גידל). קיימות שתי גרסאות להסבר מימרתו השנייה של רב, אשר עשויות להשפיע על השאלה האם ניתן ליישב את עמדתו עם הברייתא.

שתי מימרות נוספות של רבי יהושע בר אבא בשם רב גידל בשם רב מובאות בענייני תורה. הראשונה עוסקת בהלכה ספציפית לגבי שמונת הפסוקים האחרונים של התורה המספרים על מות משה, לפיה יחיד קורא אותם בבית הכנסת. קיימת מחלוקת בין המפרשים לגבי משמעות הלכה זו. בתחילה מוצע שהלכה זו תואמת רק את הגישה שיהושע כתב את שמונת הפסוקים האחרונים, אך למסקנה ניתן להסביר זאת גם לפי רבי שמעון, שסבר שמשה עצמו כתב אותם "בדמע".

המימרה השנייה היא שהקונה ספר תורה מן השוק אינו מקיים את המצווה כתיקונה, שכן לכתחילה על אדם לכתוב ספר תורה ולא לקנותו.

יריעת קלף המשמשת לספר תורה יכולה להכיל בין שלוש לשמונה עמודות. עמודה צריכה לכלול כ-30 אותיות. עם זאת, קיימים כללים שונים לגבי העמוד האחרון של התורה. כמה אותיות ניתן להוסיף בשוליים במידת הצורך ובאילו נסיבות?

אם הושמט שם השם, כיצד ניתן לתקן זאת? קיימות חמש דעות תנאיות, החל מגרירת הדיו של מילה אחרת והכנסת שם השם במקומה (תוך הנחת המילה האחרת בין השיטים), ועד לדעה שאפילו חצי משם השם ניתן להוסיף בין השיטים.

דעתו של רבי שמעון שזורי היא שניתן להוסיף את שם השם בין השיטים, אך ורק אם מדובר בשם המלא. רבין בר חיננא אמר בשם עולא בשם רבי חנינא שהלכה כרבי שמעון שזורי בעניין אחד ובכל מקום אחר בו פסק. הגמרא מנסה לברר מהו העניין האחד. בכל פעם שמוצעת אפשרות, החל מהסוגיה שלנו, היא נדחית מכיוון שאחרים פסקו גם הם באותם עניינים, וכאשר הגמרא מנתה את הפוסקים, רבין בר חיננא לא הופיע שם.