רבין בר חיננא אמר בשם עולא בשם רבי חנינא שהלכה כרבי שמעון שזורי במקרה מסויים ובנוסף, בכל מקום אחר שהביע דעה. רב פפא ורב נחמן בר יצחק מזהים כל אחד את המקרה הספיציפי שבו פסק רבי חנינא כרבי שמעון שזורי. אחד מציע שמדובר באופן המדידה של 40 סאה בתוך כלי גדול (שידה) לעניין טומאה. השני מציע שמדובר בדין המחמיר של טומאת משקין – ובאופן ספציפי, על אילו משקאות חלה טומאה ייחודית זו.

הגמרא מביאה מעשה שהיה ברבי שמעון שזורי שנתערבו לו פירות טבולים (שלא עושרו) בפירות מתוקנים, ורבי טרפון הורה לו לקנות פירות מן השוק כדי לעשר מהם עליהם. בגרסה אחרת, רבי טרפון הורה לו לקנות פירות מן אינו יהודים. עצה זו מנותחת דרך שתי נקודות מבט: האם קנייה מהשוק נחשבת כמעושרת מדאורייתא משום שרוב עמי הארץ מעשרים, או שמא בעלות של אינם יהודים על קרקע בארץ ישראל מפקיעה את חיוב המעשר מן התורה. רב פפא מאשר לרב יימר בר שלמיא שהלכה כרבי שמעון שזורי אפילו במקרה ספציפי זה.

כמו כן, מנותחת מימרתו של רב בנוגע לקרע ביריעת ספר תורה. רב פוסק שקרע המשתרע על פני שתי שורות ניתן לתפור, אך קרע של שלוש שורות אינו ניתן לתיקון. דין זה הוגבל על ידי רבה זוטא, שהבחין בין קלף "חדש" ל"ישן", דבר שאינו מוגדר לפי שנים אלא לפי השאלה האם הקלף עובד בעפצים. יתרה מכך, התפירה חייבת להיעשות בגידים ולא בחוט רגיל. שאלה נותרה ללא הכרעה האם שיעורים אלו חלים כאשר הקרע מתרחש בין העמודות או בין השורות.

בנוגע לכתיבת מזוזה, רב חננאל בשם רב קובע שאם נכתבה שתי מילים בשורה, היא כשרה. רב נחמן מסביר שניתן לכתוב אותה כעין שירה – למשל, שתי מילים, אחר כך שלוש, ואז אחת. כאשר הוקשה עליו מברייתא, הוא מבחין בין הדרישות של ספר תורה לאלו של מזוזה. הגמרא מבהירה שאף שניתן לכתוב מזוזה כעין שירה, אסור לעשותה כמין "קובה" (אוהל) או כמין "זנב" (הולך ומתרחב או הולך ומתקצר).

קיים דיון בנוגע למילים האחרונות של המזוזה, "על הארץ". האם עליהן להופיע בסוף השיטה או בתחילתה? שתי הדעות משקפות משמעויות סמליות שונות: אחת מדגישה את גובה השמים מעל הארץ, בעוד השנייה מדגישה את המרחק ביניהם.

רב חלבו מזכיר את רב הונא, שהיה כורך את המזוזה משמאל לימין ועשה את הפרשיות "סתומות". על כך מובא קושי מפסקו של רבי מאיר, שהיה עושה את הפרשיות "פתוחות".