רב הונא קובע כי לוּל, פתח במדרגות המקשר בין הבית לעלייה (עם קירות מסביב) חייב במזוזה אחת אם יש לו פתח אחד, ובשתי מזוזות אם יש לו שני פתחים. רב פפא מסיק מכך כי אינדרונא (חדר) שיש לו ארבעה פתחים חייב בארבע מזוזות, אף על פי שהדייר רגיל להשתמש רק באחד מהם. אמימר פוסק כי פתח הממוקם באלכסון בפינה חייב במזוזה; על אף שרב אשי מקשה על כך בשל היעדר פצימים, אמימר סובר כי קצות הכתלים עצמם נחשבים כפצימים.

רב פפא הבחין בפתח בביתו של מר שמואל שהיה לו פצים אחד בלבד משמאל, ובכל זאת נקבעה בו מזוזה. הוא הקשה על הנהגה זו, שכן נראה שהיא כשיטת רבי מאיר המחייב מזוזה בפתח שיש לו פצים אחד בלבד – אך אפילו רבי מאיר סובר שמזוזה נקבעת רק בצד ימין. המקור לקביעה בימין נלמד מהמילה "ביתך", הנדרשת כ"ביאתך". הקשר בין ביאה לצד ימין הוא או משום שאדם מתחיל את הליכתו ברגל ימין, או שהוא נלמד מפסוק העוסק ביהוידע הכהן, אשר הניח קופה לנדבות מימין למזבח "בבוא כל איש". המחלוקת בין רבי מאיר לחכמים בעניין פצים אחד מתמקדת בלשון הרבים "מזוזות". חכמים סוברים שזה מחייב שני פצימים, בעוד רבי מאיר מסביר כיצד המונח יכול להתייחס לפצים אחד, על פי דרשותיהם של רבי ישמעאל ורבי עקיבא המשתמשים במידות שונות שהתורה נדרשת בהן.

ברייתא לומדת את החובה לכתוב את המזוזה על קלף ואז לקבעה לכותל, במקום לכתוב אותה ישירות על אבני מזוזת הפתח כפי שניתן היה להבין מקריאה פשוטה של הפסוק.

בעניין תפילין, ארבע הפרשיות כולן מעכבות זו את זו; אפילו השמטה של אות אחת, או "קוצו של יוד", פוסלת אותן. רב יהודה בשם רב מוסיף כי כל אות חייבת להיות מוקפת בגוויל (קלף) מארבע רוחותיה.

הגמרא דנה במקור לארבעת הבתים של תפילין של ראש. רבי ישמעאל לומד את המספר ארבע ממספר הפעמים ושינויי הכתיב של הופעת המילה "לטטפת" בתורה, בעוד רבי עקיבא מסביר שהמילה מורכבת מהמילים "טט" (שתיים בלשון כתפי) ו"פת" (שתיים בלשון אפריקי).

ברייתא מבהירה כי בעוד שתפילין של ראש מכילים ארבע פרשיות נפרדות בארבעה בתים, תפילין של יד מורכבים מכל ארבע הפרשיות הכתובות על קלף אחד. אם כתב תפילין של ראש על קלף אחד, הרי הן כשרות, כל עוד הן מונחות בארבעה בתים נפרדים. אם כתב תפילין של יד על ארבעה קלפים נפרדים והניחם בבית אחד, הרי הן כשרות, אם כי רבי יהודה מחייב להדביקם יחד כדי שיראו כאחד. רבי יוסי פוסק כי ניתן להשתמש בתפילין של ראש כתפילין של יד אם מכסים אותם עם פיסת עור אחת. קושי מועלה נגד רבי יוסי מדברי רבי יוחנן שקבע כי הדבר בלתי אפשרי משום שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה, כלומר מן הראש אל הזרוע.

סדר הנחת הפרשיות בארבעת הבתים של תפילין של ראש נקבע כך: "קדש" ו"והיה כי יביאך" מימין, ואחריהן "שמע" ו"והיה אם שמוע" משמאל. כדי ליישב סתירה עם מקור אחר האומר את ההיפך, אביי מבהיר כי כל מקור מתייחס לנקודת מבט אחרת של "ימין" ו"שמאל", בתלות בשאלה אם מסתכלים מצד הקורא או מצד המניח. רש"י ורבנו תם (וכן אחרים) חולקים בהבנת הסדר הספציפי של הפרשיות המתואר בגמרא. רב קובע כי אם הסופר החליף את סדר הפרשיות, התפילין פסולות.