רבי שמעון ורבי יהודה נחלקו אם קרבן העלם דבר של ציבור משולם מתרומת הלשכה או שיש צורך במגבית ייעודית חדשה מן העם. מובאות שתי גרסאות בשאלה מי החזיק באיזו עמדה, והגמרא מניחה שהם החליפו את דעותיהם בשלב מסוים ומסכמת שרבי שמעון סובר שהתשלום מגיע מקופת המקדש, ורבי יהודה סובר שיש צורך במגבית חדשה.

רבי יוחנן שאל על המצב המתואר במשנה שבו הכהן הגדול מת וטרם מונה לו מחליף, ומובא עישרון שלם. האם הוא מובא פעמיים ביום, הן בבוקר והן בערב, או רק פעם אחת ביום? רבא מביא הוכחה שהמנחה מובאת פעמיים ביום. הדבר הובא לפני רבי ירמיה והוא לגלג עליו וכינה את רבא בבלאי טיפשאי. לאחר מכן רבא מביא הוכחה אחרת מפסוק בתורה המכנה את המנחה תמיד, בהשוואה לקרבן התמיד המובא פעמיים ביום. הגמרא מסכמת שרבא צודק, כפי שניתן לראות בברייתא האומרת זאת במפורש.

במקרה רגיל שבו כהן גדול מביא עישרון אחד ומחלק אותו בין הבוקר לבין הערביים, קיימת מחלוקת בין אבא יוסי בן דוסתאי לבין חכמים אם מביאים שני קומצי לבונה או רק אחד. רבי יוחנן שואל אם היו מכפילים את הלבונה לדעת חכמים במקרה שהציבור או היורשים מביאים את המנחה (אם הכהן הגדול מת), ואם היו מכפילים את השמן לדעת שתי העמדות. מובאת ברייתא שממנה מבינים שלא מכפילים אף אחד מהם, לדעת שתי העמדות.

רוב המנחות הן מצה, מלבד קרבן שתי הלחם המובא בשבועות ועשרה מלחמי התודה שהם חמץ. כיצד נמדד השאור במדידת הקמח למנחה? מובאות כמה דעות.