דף נלווה

המשנה קובעת כי מחשבת אכילה של חצי כזית ומחשבת הקטרה של חצי כזית אינן מצטרפות ליצור מעמד של פיגול. הגמרא מדייקת ממשנה זו כי שתי מחשבות בנוגע לאכילה – אחת לגבי דבר שדרכו להיאכל ואחת לגבי דבר שאין דרכו להיאכל – אכן מצטרפות כדי להפוך את הקרבן לפיגול. דיוק זה, לעומת זאת, סותר את המשנה הקודמת. רבי ירמיה מתרץ שמשנה זו הולכת לפי דעה אחרת מזו של הקודמת, בעוד אביי דוחה את הדיוק לחלוטין.

הפרק השני פותח במחלוקת בין רבי יוסי וחכמים בשאלה האם מחשבת פיגול בנוגע להקטרת הלבונה חוץ לזמנה פוסלת את המנחה ועושה אותה פיגול. ריש לקיש מסביר את הבסיס לעמדתו של רבי יוסי, שזה אינו פיגול, שכן הוא סובר שמתיר אחד אינו יכול להפוך מתיר אחר לפיגול (אין מתיר מפגל את המתיר). קושי מועלה נגד הסברו של ריש לקיש, אך הוא מיושב.

רבי ינאי פוסק כי כהן חייב ללקט את הלבונה, ואם הפעולה בוצעה על ידי מי שאינו כהן, היא פסולה. רבי ירמיה מסביר את הטעם בכך שהוא משווה זאת להולכה (הבאת הקרבן למזבח), המחייבת כהן. קושי מועלה נגד השוואה זו, אך הוא מיושב. רב מרי מביא ראיה לרבי ינאי, אך היא נדחית.

המשנה מעלה מחלוקת בנוגע לקרבנות המורכבים ממספר חלקים – כגון שני הכבשים ושתי הלחם (בשבועות) או שני בזיכי לבונה ושתי מערכות של שש חלות של לחם הפנים. השאלה היא האם מחשבות פיגול בזמן שחיטת הכבשים או הקטרת הלבונה בנוגע לחלק מהלחם בלבד (למשל, אחת החלות) הופכות את כל הלחמים לפיגול.