הטקסט הנושא את הכותרת "מסע יעקב: מן המפגש המקומי אל הייעוד האוניברסלי" הוא מסה תיאולוגית העוסקת בתפקידו של יעקב אבינו בעיצוב הזהות הלאומית-יהודית ובמשימתה האוניברסלית. הכותב מנתח כיצד יציאתו של יעקב מגבולות ארץ הבחירה היוותה שלב הכרחי לבחינה ולהעמקה של ערכים רוחניים כגון חסד ואמונה, אל מול תרבויות זרות.

המסה בוחנת בפרט את נקודות המפתח במסעו, ובהן משמעות חלום בית-אל המחבר שמים וארץ, לצד פרשנות טופוגרפית הרואה בירושלים את הציר המרכזי של הרוחניות. נוסף על כך מודגשת חשיבות עצמאותו הרוחנית והכלכלית של יעקב, שהייתה חיונית למניעת התבוללות, וכן הצלחתו לגדל שנים-עשר בנים כעם אחד המוכן לשאת ייעוד כלל-אנושי.

בסיום נטען כי סיפורי יעקב מלמדים כיצד קדושה אוניברסלית יונקת את כוחה מעוגן קבוע – ירושלים והמקדש.