שרה שחף היא קודם כל המורה האגדית שלנו. כבר מהיום הראשון לספסל הלימודים היא שבתה אותנו בקסמיה. עם הסיפורים שלה על ההסטוריה של הסיעוד, עם התשוקה שבה היא מספרת את הסיפורים, עם הנסיון הרב שלה שמשובץ בסיפורים מצחיקים ועצובים גם יחד. שרה היא אשת רוח, אישה ערכית וחכמה וכבר בתור תלמידות התאהבנו בה. אבל שרה היא גם אחות פורצת דרך, מי שהקימה את היחידה בקלינית והיתה שותפה בהקמת החוג סיעוד ועוד דברים רבים שעל כולם תשמעו בפרק הזה. יש משפט ששרה תמיד היתה אומרת לנו והיום אנחנו אומרות אותו לתלמידות שלנו והוא הולך ככה: הסיעוד הוא המקצוע הכי מגוון שיש, את יכולה להיות אחות בחדר ניתוח ואז לעבור להיות אחות מיילדת ואז בכלל לעבור לפסיכיאטריה- ואת עדיי אחות ויש לך את כל הידע הנרחב הזה. זו אמירה מרוממת שמעידה על הגיוון שניסינו להראות גם בפודקאסט הזה ולכן ראוי ששרה תהיה הפרק שסוגר את העונה הראשונה שלנו. האזנה נעימה ונתראה בעונה הבאה!

איריס לבדוב אביטל – היא אישה מהסוג הזה שאת לא ממש רואה אותה אלא יותר את שובל העפר שהיא מותירה אחריה בעודה טסה נמרצת ממקום למקום. אחות על מלא! שגם לה יש היסטוריה ארוכה במקצוע הסיעוד, אבל היום היא אחות מאוד מיוחדת – אחות יועצת טוקסיקולוגית במרכז הארצי למידע בהרעלות של משרד הבריאות, בבית החולים רמב״ם. שזה אומר – אחות מומחית בהרעלות והיא אחת מראשוני האחיות והאחים שעברו הכשרה בייעוץ טוקסיקולוגי בישראל מאז הקמת המרכז ב 1964.

דליה היא אחות ילדותי ונעורי. האחות של הקיבוץ. אבל היא לא רק האחות של הקיבוץ, היא גם אמא לאחות – גילי. וזו הסיבה שהזמנו אותן יחד! דליה אחות ותיקה, עברה מסע של ממש בתוך המקצוע ועשתה בו חייל – ועדיין, גילי, אחות צעירה במחלקת שיקום בבני ציון. שוחחנו על פער הגילאים ופער הדורות ועל איך זה כשיש לך אמא אחות, ואיך זה כשהבת שלך מודיעה לך שגם היא הולכת להיות אחותזו היתה שיחה מצחיקה ומרתקת בה גילינו את הדומה והשונה, את הפער כמו גם את הגשר בין הדורות. ממליצות ממש להאזין!

רביע מגנדף הוא ככל הנראה האיש הכי מצחיק שראיינו עד כה לפודקאסט. הוא אח ותיק אבל בחור צעיר, עם חוש הומור מעולה, שהחליט יום אחד לפתוח חשבון אינסטגרם בו הוא מעלה ממים שמשקפים את האמת וכל האמת – על מורכבויותיה והזיותיה - על עבודתו כאח – וזה יוצא לו מצחיק ובועט ועצוב ושוב מצחיק – כי מה לעשות המציאות היא מורכבת וכנראה שאם לא נצחק עליה לא נשרוד... לממים הצטרפו גם סרטונים, עם טיפים לממשלתי, וטיפים לממשלה, ומחשבות על איך אנחנו עושות ועושים באמת את הפעולות הסיעודיות שאנחנו אמונות ואמונים עליהן שוחחנו עם רביע על דרכו המקצועית, על העבודה במחלקה הפנימית, על השימוש בהומור במקצוע וכמה זה חשוב וגם על גזענות ואיך זה להיות גם אח (גבר) וגם ערבי – ויצא סופר מעניין ומרגש!

המרואיינת שלנו השבוע מביאה לנו שני סיפורים – את הסיפור שלה כאחות וגם את סיפור העליה והאופן בו שני הסיפורים משתלבים זה בזה.יונית לוי היא אחות מיילדת בבית החולים ליולדות ליס, איכילוב, ואחראית מרפאת "איתך" – מרפאה ייחודית לליווי רגשי ועיבוד חווית הלידה. יונית מתעסקת ביום יום עם טראומה, האופן בו היא עולה במעגל ההריון והלידה והדרך להתמודד איתה ולצמוח איתה. ללדת ולהביא חיים לעולם תוך כדי התמודדות עם טראומה.יונית היא גם בת העדה האתיופית וסיפור העליה שלה מרגש ומרתק. דיברנו על החיים, על משפחה, על זהות מקצועית וזהות עדתית, על משבר עליה וצמיחה ממנו, על גזענות ולא פחות מכך – על יצירת חיים והבאתם לעולם ועל עמדת המיילדת – להיות בדיוק במקום הנכון על מנת לקדם את פני האדם החדשה לעולם, תהנו! ריקי וענבל עושות משמרת לילה, יאללה מתחילות

חלי היא אחות לדרך מכמה כיוונים – גם היא מה"חבורה" המאוד מוצלחת של התואר הראשון שלנו, אישה מצחיקה ומלאת חיים שאי אפשר להתעלם מנוכחותה בשום מקום, וגם הקימה את "אחות לדרך" – שרות שהוקם במטרה לתת מענה למשפחות לניהול יעיל ומקצועי של כל מה שקשור לטיפול בהורה המבוגר שלהן דרך ניהול הטיפול במטופל המורכב, יד ביד, בדרך לאיכות חיים טובה יותר להורים. היא אומרת שהמטרה היא לעשות את מה שאחות אמורה לעשות בשביל שמשפחה תוכל להתפנות להיות פשוט ”הילדים של". זה עסק עצמאי מוצלח וחשוב כל כך ששווה לכל מי שיש לה או לו הורים להכיר – וגם פשוט כי זה מרתק וסוחף לשמוע את חלי מדברת על העבודה שלה שנעשת בתשוקה ועם ברק בעיניים. וחוץ מזה גם בפרק הזה היה צחוק ודמעות וחברות וכמו בכל פרק דיון עמוק על תפקיד האחות, על ערך והכרה, על כמה חשובה העבודה שלנו ועל עוד המון דברים – אז קדימה. אנחנו מתחילות!

מתן אופיר בהכשרתו הוא אח מומחה קליני בטיפול תומך ומרכז את הטיפול הפליאטיבי בבתי החולים בכללית.זה תפקיד מרגש ורציני שיש בו הרבה מאוד אחריות וקשר וקשב. אבל לפני הכל מתן אופיר הוא חבר (ואח) שלנו עוד מימי התואר הראשון, שותף בחבורה העליזה שלנו, ובעצם מאז אנחנו יחד. מתן הגיע לאולפן למפגש ושיחה מרגשת. על החיים ועל המוות, בדמעות ובצחוק, על שקט ועל מוסיקה, ובעיקר – על הדרך שעשה עד לתפקיד שלו היום בו הוא מלווה עוד ועוד משפחות ומטופלים בדרכם האחרונה.

נילי מרגלית היא אחות במיון ילדים בסורוקה. כבר 46 ימים בשבי החמאס.
הרגשנו שאי אפשר שלא לתת מקום ולזעוק בקול שהיא צריכה להיות בבית. בעבודה. בחיים שלה.
אז לכבודה נפגשנו עם החברות של נילי מהתואר הראשון. "החבורה" שלה.
נורה שולמן ונגה בלקינד-כהן לשיחה משותפת עם מיקרופונים פתוחים
על חברות, חברות של אחיות, על נילי ועל המאמץ שלהן להחזיר אותה הביתה בהקדם.
אנו מחכות לשובן של החטופות החטופים במהרה. מחכות לחזרתה של נילי

הפרק הראשון בעונה הראשונה של סדרת הפודקאסטים של ענבל פרן פרח וד״ר ריקי ביטון כהן, אחיות בלב ואחיות למקצוע, מרצות
בחוג לסיעוד באוניברסיטת חיפה והפודקאסט הזה הוא הגשמת חלום להביא את מקצוע הסיעוד לקדמתה ולהנגיש אותו לקהל הרחב באמצעות סיפורים של אחים ואחיות פורצי דרך.