מעטים האנשים שיכולים לספר בנשימה אחת אודות ארוחת צהריים עם בן-גוריון, הקמה של חטיבה חדשה עם חיים בר-לב, מינוי חירום מדדו במבצע קדש, ודיון מול ישראל טל על הצבה ראשונה לאחר קורס הקצינים. מעטים האנשים שצעדו כך במשעולי ההיסטוריה לצד מי שהיו לימים אלופים, מנהיגים ושרים. מעטים אף יותר האנשים שכשיגידו להם שהם יכולים להתרברב בכל אלו, יניפו את ידם בביטול ויגידו רק "ככה זה היה". אומנם מעטים מאוד ויש שהיו אומרים שבכלל אין אנשים כאלה, אבל זה סיפור על איש אחד שהוא בדיוק כזה – סיפורו של מוטי שפר.