כיצד יודעים מהי הדרך הנכונה לעלות בה בעבודת ה'? האם כל מי שחושב שהוא עושה מעשים טובים אכן נוהג כך? מהי הדרך לחשבון נפש ומתי צריך לעשות אותו? וגם איך לא נפגעים נפשית מעיסוק אינטנסיבי בתשובה?

בשיעור זה בעזרת ה' נסיים ונסכם את פרק א' ואת כל מה שלמדננו ממנו עד עכשיו ונתחיל בלימוד פרק ב', שהוא פרק מיוחד ובו הרמח"ל שוזר בחכמה רבה ובקצרה את כל התוכן של חיבור זה. נתחיל מהמידה הראשונה שהרמח"ל מונה והיא עניין הזהירות - החשיבות של תשומת הלב שעל האדם להקדיש למעשיו.

הדרך הראשונית להגיע לתכלית הראויה לו לאדם היא על ידי דביקות בה'. אך איך מגיעים לדביקות בה'? מהם הדרכים בהן אפשר ללכת ועל ידי כך להגיע לרמות יותר גבוהות של דביקות? בשיעור נראה כמה דרכים, וכן נתעסק ביחס הנכון שהרמח"ל מורה לאדם להתייחס לעולם - כאמצעי, ולא כמטרה.

לאחר שלמדנו בהקדמה את השינויים שהאדם צריך לעשות במידותיו, כאן בתחילת פרק א' הרמח"ל כותב שיש שינוי תפיסתי ראשוני מזה, והוא שעל האדם להגדיר לעצמו מהי חובתו בעולמו, כלומר מה הם הדברים שאליהם הוא מכוון את כל עמלו בעולם הזה כדי להגיע למטרה התכליתית שהיא העולם הבא, שכן העולם הזה הינו רק זמני והמטרה שאליה כולם מכוונים נמצאת בעולם הבא. נעיין בכך לעומק בשיעור.

הרבה פעמים דברים שמוגדרים כ"חובות הלבבות" אנשים נוטים לחשוב שהם כבר מבצעים אותם בצורה טבעית. אך אפילו שכולם יודעים את המושגים הכלולים בכך, מצוות שהן חובות הלבבות דורשות הרבה הבנה והעמקה. בנוסף, הדברים שתלויים בידיעה צריכים תמיד גם להיות תלויים בלב, כדי שלא יווצרו מקרים שחס וחלילה אדם אומר דבר אחר ועושה את ההפך הגמור ממנו מבחינה מוסרית. את שני הדברים האלו נראה היום בהמשך לימודנו את הקדמת הרב המחבר לספר מסילת ישרים. כמו כן נראה גם את מה שהרב מכנה "כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך, והם: היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה, שלמות הלב ושמירת כל המצוות"

מה מיוחד בספר מסילת הישרים? מדוע שיבחו אותו כל כך גדולי הדורות? כיצד מפיקים ממנו את גודל תועלתו - מן הלימוד או מהחזרה התמידית על דבריו? ומה נגיד ביום תוכחה אם לא נלמד כמו שצריך ספר זה? בשיעור נפתח את לימודנו בספר מסילת הישרים של הרמח"ל.