בספר איוב (כח,ג) נכתב "קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר אֶבֶן אֹפֶל וְצַלְמָוֶת". לכל חושך יש קץ, לכל רע יש סוף!
דמיינו לעצמכם את יוסף הצדיק יושב בכלא המצרי - שיא הניגוד הקוטבי. איש המוסר והיושר, שומר האמונים האדוק - חובש את ספסלי בית הסוהר לצד אנשי חושך ורוע, שחלקו עמו את חדרו המחניק והמצחין בבית הכלא המצרי.
"למה זה קורה?" שואל/ת כל אחד ואחת מאיתנו, "מתי יבוא הסוף?" תמה כל אדם מאמין.
גם אנחנו, נמצאים לעיתים רבות ב"חושך", במצוקה ומועקה נפשית עמוקה וכואבת המציקה לנו עד עמקי נפשנו. אנחנו מתקשים להסתגל למצב הנתון, בו אנו שומעים, חדשים לבקרים, על אסון או מקרה מצער נוסף. עוד אדם שזקוק לישועה, עוד מוסד העומד לפני פשיטת רגל, עוד משפחה הניצבת בפני סכנת קריסה... אנחנו שואלים את עצמינו - מתי זה כבר ייגמר? מתי יבוא כבר הסוף המיוחל?
המדרש מסביר את הדברים באימרה הבאה: "זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה . . שכל זמן שיצר הרע בעולם, אופל וצלמות בעולם . . נעקר יצר הרע מן העולם - אין אופל וצלמות בעולם".
החושך הרוחני השורר בעולם יבוא בסופו של דבר לקיצו, תגיע העת המיוחלת בה החושך והרע הזה כבר לא יתקיימו, וזה יבוא בד בבד עם ביטולו של היצר הרע, אותו יצר המסית ומדיח את האדם לעניינים בלתי רצויים והתנהגויות בלתי נאותות. שכן, היצר הוא מקור החושך והרע בעולם, ובלעדיו, הכל יהיה הרבה יותר טוב...
אלא שאם נשוב ונקרא את הפסוק בקפידה ונעיין היטב בדברי המדרש, נגלה שמתחת לפני השטח מסתתרת לה שאלה עמוקה ונוקבת. "קץ שם לחושך" - משמעות הפסוק היא שלולא התערבותו של הקב"ה והחלטתו התקיפה לשים קץ לרוע העולמי, היה החושך מתקיים לנצח! הקב"ה היה צריך לקבוע לו זמן מסויים ומוגבל, ואם לא, אז היינו חווים את הרע הזה לעד...
כל מציאות נבראת הינה מוגבלת בעליל, לכל דבר בעולם יש זמן קצוב, ובסיום הזמן הזה חוזרת המציאות הנתונה למצב של "אין" - העדר הקיום. הדבר נכון בקשר למציאות גשמית, ותקף אפילו בקשר למציאות רוחנית. וכמו ששלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר: "לכל - זמן, ועת - לכל חפץ" (קהלת ג,א) לכל דבר, גשמי או רוחני, חפץ או עצם, נשמה או מלאך, יש זמן מוגבל. וגם לחושך, כמו לכל דבר אחר,יהיה סוף. אבל, הסוף של החושך יהיה שונה מאוד מהסוף של כל מציאות אחרת...
כשיגיע הסוף של החושך - הוא לא רק ייגמר, הוא לא רק יפסק או ייעלם מן האופק לגמרי, כי אם שמציאות החושך לא תהיה שייכת כלל! לא רק שלא יהיה חושך, כי אם לא יוכל להיות חושך!
הסבר הדברים: ידועים דברי האדמו"ר הזקן בספר התניא (פרק יב) ש"מעט אור דוחה הרבה חושך". הדבר תקף לגבי חושך רוחני, בדיוק כמו שהוא תקף לחושך גשמי. כל אחד מכיר את ההרגשה הלא נעימה להיכנס לחדר חשוך, הרגשת הפחד או העדר הנינוחות מהבלתי ידוע, הרגשה שנעלמת ברגע, כשהוא מדליק את האור. אבל גם כשהאור דולק, גם כשהפחד נמוג, עדיין תיתכן מציאות החושך, עדיין שייך שמשהו בלתי רצוי יקרה. האור רק דוחה את החושך, הוא לא מבטל את יכולת קיומו ומציאותו.
בתורת החסידות ממשילים את הדבר להבדל בין נר לשמש. שניהם מאירים, ההבדל הוא ש"נר" הוא דבר זמני, הוא עתיד לדעוך, הוא עתיד להיפסק, ואז… ישוב החושך. מה שאין כן השמש (בהשוואה, ולפי ערך הנר) תאיר לעולם! וכשהשמש מאירה אין חושך, לא יכול להיות חושך, לא שייך שיהיה חושך!
בטרמינולוגיה רוחנית, הדבר תלוי באור האלוקי הגורם להעדר מציאות החושך:
כל עוד שהאור האלוקי וההשראה הרוחנית שאנו חווים הינה גבולית - גם דחיית החושך הינה גבולית. זוהי דחייה טכנית ולא מהותית, המשאירה מקום לקיום מציאות הרע בעולם.
אבל ברגע שיתגלה האור האלוקי הבלתי מוגבל, ברגע שנחוש את ההשראה האלוקית האינסופית - הרי שאז נרגיש איך שאין רע, לא יכול להיות רע, לא היה רע ולא יהיה רע! כי מציאות הרע תיתפס כבלתי אפשרית בעליל!
אנחנו נזכה לגילוי "אור חדש על ציון תאיר" - אור שלמעלה מכל שייכות לעולם, אור שלגביו אין שום נתינת מקום לחושך/רע.
זה בדיוק מה שישתנה בגאולה האמיתית והשלימה, זהו בדיוק הקץ אותו שם הקב"ה לחושך, זהו בדיוק הסוד הכמוס הנעוץ בסיפורו של יוסף הצדיק. "מקץ" - יש קץ נצחי לרע, יש סיומת מוחלטת לחושך.
גם לחושך הכי חזק והכי גדול בעולם, יש סוף.
יהי רצון שנזכה בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו ולבנין בית המקדש השלישי בקרוב ממש.
הרב אלקנה גודמן, שליח הרבי ורב חב"ד ברובע א' באשדוד בשיעור מרתק על תשעה האב
תודות ל'פרויקט גאומ"ש' שע"י צא"ח
מבוסס על המאמר "קץ שם לחושך"
לעילוי נשמת 'החוזר' הרב יואל ב"ר רפאל נחמן הכהן לרגל יום השנה לפטירתו ו' מנחם אב.
