היום טומי רצה שהסיפור יתרחש בג'ימבורי, וקדן ברחה לנו לדמות את מואנה, ושיהיה לנו בהצלחה 🤣

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

יום אחד, מואנה עמדה על חוף האי שלה, מוטומוני, והביטה אל האופק. היא אהבה את הים ואת ההרפתקאות שלה עליו, אבל היום הרגישה משהו שונה. משהו קרא לה לחקור דבר חדש.

"היי היי!" קראה פואה, התרנגולת המטופשת שלה, שרצה סביבה במעגלים.

"פואה, את מרגישה את זה? יש משהו חדש באוויר היום," אמרה מואנה.

בדיוק באותו רגע, סבתא טאלה הופיעה לידה, מחייכת את החיוך החכם שלה.

"מואנה יקרה שלי," אמרה סבתא, "האם את מרגישה את הקריאה החדשה?"

"כן, סבתא, אבל זה לא כמו הקריאה של הים. זה... שונה," ענתה מואנה.

"לפעמים, אנחנו צריכים לחקור מקומות חדשים כדי ללמוד וליהנות," חייכה סבתא טאלה. "היום, יש מקום מיוחד שנקרא 'ג'ימבורי' ביבשת הרחוקה, ואני חושבת שכדאי לך לבקר שם."

"ג'ימבורי? מה זה?" שאלה מואנה בסקרנות.

"זה מקום שבו ילדים נפגשים, משחקים, לומדים ומגלים דברים חדשים," הסבירה סבתא. "הם מטפסים, קופצים, רוקדים ונהנים ביחד. אני חושבת שתוכלי ללמוד משהו חשוב שם."

מואנה הנהנה בהתרגשות. "אז אני אלך לשם! אני אקח את הסירה שלי ואפליג!"

"קודם," צחקה סבתא טאלה, "בואי נדבר עם אבא שלך. יש לי דרך מהירה יותר להגיע לשם."

אחרי שקיבלה את ברכת הדרך מאביה, הצ'יף טוי, מואנה ופואה התכוננו למסע מיוחד. סבתא טאלה, בצורת חיית הים הזוהרת שלה, יצרה מעבר קסום שיוביל את מואנה ישירות לג'ימבורי.

"זכרי," אמרה סבתא טאלה לפני שנעלמה, "תמיד יש דברים חדשים ללמוד, גם במקומות שנראים מוזרים."

מואנה ופואה חלפו דרך המעבר הקסום וברגע אחד הם הגיעו למקום מוזר ומעניין. היה שם בניין גדול עם צבעים בהירים וצלילים של ילדים צוחקים.

"וואו! זה הג'ימבורי?" שאלה מואנה בפליאה.

מואנה נכנסה פנימה והביטה מסביב בהתרגשות. היו שם מתקנים צבעוניים, בריכות כדורים, מגלשות ענקיות, וקירות טיפוס. והכי חשוב - היו שם ילדים רבים שנהנו ושיחקו.

"שלום!" קראה ילדה בערך בגילה של מואנה. "אני מיה. את חדשה כאן?"

"כן," ענתה מואנה בחיוך. "אני מואנה, מהאי מוטומוני, ואני באה לחקור את המקום המיוחד הזה."

"איזה כיף!" אמרה מיה. "בואי אראה לך את כל המקומות המיוחדים כאן!"

מיה הובילה את מואנה לסיור בג'ימבורי. הן החליקו במגלשות הגבוהות, טיפסו על קירות הטיפוס, קפצו בבריכת הכדורים, ואפילו שיחקו משחק של "הים הסוער" - משחק שבו הילדים דמיינו שהם מפליגים בסירה בים סוער.

"את ממש טובה בזה!" אמרה מיה בהתפעלות כשמואנה הראתה לה איך היא מנווטת את ה"סירה" הדמיונית שלהם.

"תודה," חייכה מואנה. "אני באמת אוהבת את הים והסירות."

מואנה למדה גם דברים חדשים. היא למדה איך לשחק במשחקים שמעולם לא ראתה קודם, והיא למדה איך לעבוד בשיתוף פעולה עם ילדים אחרים שלא הכירה.

"אבל," היא אמרה למיה, "יש ילדה אחת שם שלא משחקת עם אף אחד. היא נראית עצובה."

מיה הסתכלה לכיוון שמואנה הצביעה. "זאת ליאה. היא חדשה כאן והיא ביישנית מאוד. היא לא מצליחה להתחבר לילדים אחרים."

מואנה הרגישה את הלב שלה נפתח לליאה. היא ידעה מה זה להרגיש לבד, כמו אז כשחיפשה את מאווי באוקיינוס הגדול.

"בואי," אמרה מואנה למיה, "בואי נזמין אותה להצטרף אלינו."

מואנה ומיה ניגשו לליאה. "היי," אמרה מואנה בחיוך חם. "אני מואנה וזאת מיה. רצינו לדעת אם תרצי להצטרף אלינו למשחק 'הים הסוער'? אני אוכל ללמד אותך איך מנווטים בסירה."

ליאה הביטה בהן בעיניים גדולות ומופתעות. "באמת? אתן רוצות שאשחק איתכן?"

"כמובן!" ענתה מואנה. "כולנו צריכים חברים לצידנו במסע, נכון?"

לאט לאט, החיוך של ליאה התרחב והיא הצטרפה אליהן. ביחד, השלוש שיחקו ונהנו עד שהגיע הזמן של מואנה לחזור הביתה.

ההמשך חסר..