הזמן הזה של ספירת העומר הוא הזמן המתווך בין חג הפסח לחג השבועות. הספירה שהתחילה ביום שלאחר ליל הסדר, מסתיימת בחג השבועות. כך, ספירת העומר מהווה גשר בין החגים, המחבר ביניהם. מה שמאפיין את ימי הספירה זו החזרתיות היומיומית — מצווה יומיומית. זהו אירוע ייחודי במעגל השנה שבו בכל יום אנחנו נקראים לספור יום אחד.
בשיחות קודמות המשלנו את פסח ללידה. בהקשר הזה, אפשר לראות בו את המקום שממנו באנו — מי שאנחנו בקיום, בטבע שאליו נולדנו. לעומת זאת, בצידו השני של הגשר נמצא חג השבועות, שאפשר להתייחס אליו כאל הייעוד שלנו — או כמה שאנחנו שואפים להיות. ובתוך כל זה — הספירה. היא עצמה הגשר.
אפשר לראות בספירת העומר מהלך של בניית הרגלים קטנים. כל יום — הרגל קטן נוסף. שבסופו של דבר מביא אותנו ממי שאנחנו, למי שנועדנו להיות.
אתמול שמעתי תקציר של ספר מאת B.J. Fogg, חוקר התנהגות מאוניברסיטת סטנפורד, שמציע גישה לשינוי התנהגותי דרך בניית הרגלים קטנים ופשוטים. הטענה שלו היא שרוב בני האדם מחזיקים במנויים לחדרי כושר שהם לעולם אינם משתמשים בהם, שהמחסנים שלהם מלאים במשקאות בריאות שלא נצרכים — וכך הלאה. הסיבה לכך, מציע פוג, היא שהרצונות שלנו לשינויים נשענים על רגעי מוטיבציה גבוהה ורצון עז, שבדרך כלל מופנים לשינויים גדולים. אך כשהחיים ממשיכים, והרצון הראשוני נחלש — אנחנו חוזרים להרגלים הישנים שלנו. וכך, עם הזמן, אנחנו נותרים במקום.
פוג מציע שבמקום להישען על מוטיבציה גבוהה או לשאוף לשינויים דרמטיים, נתחיל מהרגלים קטנים מאוד — קטנטנים.
הרעיון המרכזי הוא שכאשר השינוי קטן, קל ונעים, יש סיכוי גבוה שהוא יתקבע ויוביל לשינוי גדול לאורך זמן. השיטה שלו מתבססת על שלושה עקרונות:
התחל בקטן מאוד – למשל, שכיבת שמיכה אחת בלבד ביום, אם מה שאתה רוצה זה להתחזק. הקטן והקל — הוא הסוד.
חבר את ההרגל החדש להרגל קיים – אל תבנה את ההרגל מאפס, אלא "עגן" אותו על פעולה קיימת. קמת בבוקר — אמור תודה. יצאת לעבודה — עצור בדרך ל-10 דקות בחדר הכושר.
חיזוק חיובי מיידי – בכל פעם שמבצעים את ההרגל הקטן, צריך לשבח את עצמנו או ליצור תחושת ניצחון קטנה, כדי לעודד את המוח להמשיך.
פוג טוען שהבעיה עם רוב ניסיונות השינוי היא שמתחילים גדול מדי. אבל הרגל קטן שמתבצע באופן עקבי, מחלחל ומעצב את הזהות שלנו לאורך זמן. וכך, עם הזמן, המעשה הקטן משתרש כהרגל ןוצר מומנטום חיובי, שעל גביו יכולים להיבנות עוד דברים קטנים. כי מצווה גוררת מצווה.
רגל ימין מדלגת — ורגל שמאל הולכת. פסח היא רגל ימין: החירות, נקודת ההתחלה, הרצון הגדול, התנוצצות הפוטנציאל, החלום שפותח את התהליך. וספירת העומר — היא רגל שמאל. הליכה. צעד אחר צעד. קטן, עקבי. שלב אחר שלב.
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם – לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד – בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ." (דברים ל')
כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן. וכל אחד, לאן שהוא רוצה להגיע בחייו, מוזמן להכיל את האורות הגדולים, את השאיפות הגבוהות — בתוך כלים קטנים. דרך התכונות של השור, המזל ששולט בחודש, הצועד בעקביות, ביציבות, בעקשנות. דרך כלים שנבנים ביציבות, דרגה אחר דרגה, בגשר של ספירת העומר — בין פסח לשבועות.
