הקוביד 19 הפך לאויב הרשמי של סנטה קלאוס. צ'ילי פצוע אבל בעצם לא, ג'יימס פצוע אבל בעצם לא, זה לא משנה כי ההגנה של צ'לסי מוכרת וככה רק התחיל המחזור. ברונו פוגע בבית ובחוץ, מוטציה של קורונה משתלטת על לונדון וכנראה שהיינו כולנו חרא ילדים השנים - כי סנטה הביא איתו בעיקר אכזבות. 

סלאח משתולל מהספסל, ברונו משתולל מההרכב, ואנחנו משתוללים על הארי. שוב הקפטן לא צולח, לחלקנו זה נורא לחלקנו זה נורא מאוד. מחזור 14 היה חגיגת שערים מרגשת שבסופה נשארנו עם יותר שאלות מתשובות ומוביל חדש לליגה. האם לבנות למחזור החסר? או למחזור הכפול? האם להוציא את גריליש? או את קווין? אולי אף אחד מהם. כל זאת ועוד, ממש כאן בפוד הזה.

המגמה הבינונית נמשכת. לא טוב, אבל לא רע. לאמפרד ופפ סופגים הרבה אש, ביליץ' מפוטר למרות התיקו, ויילדר נאחז בקצות האצבעות במשרה וארטטה בעיקר במוקד. האם התצוגות המאכזבות של סיטי וצ'לסי צריכות לגרום לנו לחשב מסלול מחדש? האם 4 פרימיומים זה הרבה מדי? זו הייתה טעות להוציא את סון וקיין? ומה לעזאזל עושים עם המחזור הכפול הזה?!

אין כדורגל - יש נקודות, בערך. מחזור #12 סיפק כמה מתצוגות הכדורגל הכי מזעזעות שראינו בשנים האחרונות אבל עם 60 נק' במחזור כלכך עייף, קשה להתלונן. ג'יימי מגיע לביקור מאוחר, הוא דאג שלא יהיה סיכוי שלא נדבר עליו בפוד הזה. 

כבר אפשר להרגיש את רוח הקריסמס. ילדים בונים אנשי שלג, המדשאות אט אט קופאות וכל מה שביקשנו לחג זה זה הנחה קטנה על המחיר של קווין וסלאח. סנטה מגיע והוא מביא איתו מחזור כפול - למאורע שכזה חייבים להתכונן כבר מעכשיו. 

ברונו? סלאח? קווין? מה עושים עם כל הבלאגן הזה? ניוקאסל סוגרת את מתחם האימונים ומשחק הפתיחה של מחזור 11 בספק גדול לאחר התפרצות קורונה, הואר הוא שוב הכוכב המרכזי של המחזור וגונב את ההצגה למאחרז, שמבקיע שלושער ב5-0 גדול של סיטי ברנלי. מה עושים עם סיטי ולמה חייבים להתחיל לחשוב על הקריסמס. 

דק"ל משתולל מול פולהאם ואברטון נראית כמו קבוצת כדורגל, אבל רק למחצית. ברונו דואג למאמינים ומעניש את המפקפקים, סלאח מתגבר על הקורונה תוך כדי המחזור ומה לעזאזל עושים עם סוני והארי? סיטי מאכזבת, אבל אנחנו עדיין מאמינים. 

הפרק שלכם! את שאלתם, אנחנו ענינו. רגע לפני מחזור 9 איתמר ואיתמר עונים על השאלות שמסעירות את ביצת הפנטזי - סלאח החוצה? סון וקיין יחסינו לאן? הגיע הזמן לברונו? ומה לעזאזל יהיה עם הפגרת נבחרות הזו שמרגישה מיום ליום יותר כמו מלחמת עולם שלישית. 

נפרדנו מרובו וצ'ילוול השכיח אותו במהרה, נפרדנו מפולי וג'ימי ולא היה לנו אכפת בכלל. אבל עכשיו אנחנו מדברים על הפרידות הכואבות מכולן... האם הארי וסוני איבדו את מקומם בקבוצות שלנו? לא בטוח...

איתמר דביר ניצל ממחזור נוראי בעוד שאיתמר מור שועט קדימה בלי שום סימן לעצור.
למה פוליסיק? למה? מילא להיפצע, למה בחימום?
ג'ק גריליש מציל את כולנו, דאלאס וקאלברט היו חשובים ולמה לא הכנסנו עדיין את זומה?