מיומנויות עתיד - מסע אל עבר המיומנויות אליהן נידרש אישית ומקצועית

"חוסן אמיתי זה להסתובב עם לב פתוח בעולם."

אני חושבת שזה אחד המשפטים הכי יפים ששמעתי לאחרונה.

לא שריון, לא חסינות, לא להעמיד פנים שהכול בסדר. להסתובב עם לב פתוח.

זו הייתה ה-תובנה שלקחתי מהשיחה שלי עם דן קוגן, מאמן מנטלי וסומטי-

דיברנו על רעיון שלא שומעים הרבה: לא איך להימנע מכאב, אלא איך להגדיל את היכולת לעבור דרכו.

כמה תובנות נוספות שנשארו איתי:

• מערכות עצבים מתקשרות: מערכות העצבים של אנשים מסונכרנות, במיוחד בקבוצות כמו משפחה (תינוק והורה) או צוותים (לוחמים, עובדים).

• השפעת המנהיג: מנהל או מפקד שנמצא במקום של חוסן אמיתי (כלומר, נשאר בחלון המסוגלות שלו ומקבל החלטות מתוך בחירה ולא תגובתיות), ישפיע באופן חיובי על תגובות הצוות שלו. מנהל בלחץ יאבד את ה"executive function" וישפיע לרעה.

• המרחק בין גירוי לתגובה (ויקטור פרנקל): מרווח זה, בו טמון חופש הבחירה שלנו, חיוני גם לארגונים כדי להגיב מתוך אקזקיוטיב פאנקשן ולא מתוך אינסטינקט או פאניקה.

• התמודדות עם AI: המהפכה הטכנולוגית והעבודה עם AI דורשת ויסות רגשי ומנטלי גבוה. מי שיצליח לשרוד ולשגשג הוא זה שיהיה "אג'ילי" ובעל יכולת תגובה מהירה אך מודעת, כשהוא מחובר לחוויה הפנימית שלו ולא רק לאוטומטים.

• פגיעות והכלה: מנהלים נדרשים לדעת לעבור בעצמם דרך כאב, להכיר בפגיעותם וגם להכיל את כאבם של אחרים. זו תרומה מהותית לאמון וללכידות צוותית ולכן גם לתוצאות וביצועים.

לינק לפרק המלא בתגובות או בסטורי. אשמח שתשתפו כדי שעוד אנשים ייתרמו.

מכירים מישהו.י שאני חייבת לראיין על מיומנויות עתיד? ואולי זה אתם? דברו איתי.

כשאנחנו רוצות לעזור לאנשים להשתנות, בעיקר מה שאנחנו פוגשות זה את החלקים שלא רוצים להשתנות. את החלק הכי איטי. ( אגב, יש לו סיבה טובה).

בפרק הזה אנו אומרות, רגע. החלק שלא רוצה להשתנות הוא לא הבעיה. הוא חלק מהפתרון.

בפרק הזה של הפודקאסט שלי "מיומנויות עתיד" אני עם יסמין הנדירה - Shape-shifter ( מילדות!) שבחרה באופן מודע את זהותה, שחיפשה תמיד שינוי בקריירה, מתוך רצון למיצוי וגדילה מתמדת.

יסמין עובדת דרך "דרקונים" - מושג ליבה בפילוסופיה שלה, כשכל דרקון הוא "רצון שכלוא בתוך פחד". והיופי במושג הזה? הוא עוקף התנגדות רציונלית ומאפשר התמודדות רגשית. כידוע, כבני אדם אנו שונאים שינוי, ועם הדרקונים תהליך השינוי הופך כיפי.

יסמין פיתחה גישה של "משחקיות רגשית" מתוך ניסיונה האישי לאחר ששיטות אחרות לא עבדו עבורה. הרעיון המרכזי: ליצור "מרחב משחק קטן ובטוח" בתוך המציאות המפחידה. מרחב שמאפשר לטעות בכיף, ללמוד, להתחזק ולפתח מיומנויות חדשות.

כשאומרים "זה רק משחק", הלחץ פוחת. פגיעות וחשיפה הופכות לאפשריות בצורה שלא מתאפשרת ב"חיים האמיתיים".

זה להתאמן בשינוי בתוך החיים עצמם .

באופן אישי אני מעריצה את היכולת של יסמין ללעוס את החיים, לראות אותם כמעבדה חיה, ללמוד על עצמה, לשתף ולהעביר את זה הלאה.

ככה היא כתבה את הספר וככה היא יצרה את ערכת הקלפים שלה.

ודיברנו גם על AI, ברור.

דווקא בתקופה שמייצרת ניכור, לפעמים הבעיה אינה השינוי אלא הפחד להישאר מולו לבד. כי שינוי, כמו משחק, הרבה יותר קל לעשות ביחד.

שיתוף בקבוצה, קהילה והתייעצות מאפשרים לקבל זוויות ונתונים רבים ומסייעים לשבור את מחסום הבושה.

לקינוח, היא גילתה לאחרונה את כוח העל שלה: להסתכל על כל רגע בחיים ולהגיד "מעכשיו יש קסם". לראות קסם, הזדמנויות ואוצרות במציאות. וגם זו מיומנות שקל לשכוח ככל שמתבגרים.

אשמח שתשתפו כדי שעוד אנשים ייתרמו.

מכירים מישהו.י שאני חייבת לראיין על מיומנויות עתיד? (ואולי זה אתם?) דברו איתי.

איך מכניסים ארבעה יועצים ארגוניים למכונית של 50 דקות פודקאסט? פלוס מנחה שגם היא יועצת, וכולנו אוהבים לדבר ובאריכות

וול, עשינו את זה. בפרק האחרון בפודקאסט שלי התקבצנו מספר יועצים ארגוניים, עם לקוחות ממגזרים שונים ופרספקטיבות שונות ומגוונות, לספר קצת על מאחורי הקלעים של עבודת היועץ הארגוני, לשמוע על תפקידנו המשתנה ובעיקר על השאלה שמעסיקה היום כמעט כל הנהלה: איך עוזרים לארגונים להוביל את מה שהם צריכים להוביל עכשיו שינוי, טרנספורמציה, AI - בתוך מציאות של עומס, שחיקה, אי-ודאות וקצב שלא מפסיק להאיץ.

היה לעונג לשמוע את מגוון הדעות על הנושאים השונים- בסרטון ראו לגבי תפקיד היועץ הארגוני בימינו, והנה עוד כמה תופינים.

1. אז מהם ההאתגרים המרכזיים שהם פוגשים שניצבים בפני הנהלות כיום: o עומס יתר, אמון ושיתוף פעולה. o היכולת להוביל שינוי במערכות הסובלות משחיקה אדירה, ויצירת התקדמות אמיתית, ארוכת טווח ובריאה. o ההבנה וההתמודדות עם מהפכת ה-AI – איך להשתמש בה, איך לא, והשפעותיה על פיטורים, מבנים ארגוניים, סייבר ואבטחת מידע.

2. התמודדות עם התנגדות לשינוי בארגונים: o התנגדות כמידע: עידן רואה בהתנגדות מידע חיוני (כמו התלהבות). יש להבין על מה היא יושבת – עומס, שחיקה, ציניות, חוסר אמון. בניית אמון מתחילה בהבנת "האני מאמין הניהולי" של המנהל, וכשזה נפתח, אפשר לגשר על פערים בין הצהרות להתנהגות בפועל. o התנגדות כאנרגיה: איריס מתייחסת להתנגדות כאנרגיה שיש לפעול איתה, לא נגדה. יש לאפשר למנהלים לבטא את תחושות הפגיעה, ורק לאחר מכן לעבוד עם האנרגיה הזו לכיוון הרצוי. o התנגדות כהזדמנות: יניב רואה בהתנגדות הזדמנות, שכן אדם המתנגד הוא אדם אכפתי ומעורב, בניגוד לאדישות. הכרה והוקרה באג'נדה של המתנגד פותחת מרחב לשינוי. o פרקטיות ו"Quick Wins": רונית מדגישה להבין את נקודת המוצא של הארגון. במקום להטמיע "AI" באופן גורף, יש לזהות "נקודות כאב" קטנות, לבנות פתרונות פשוטים ומהירים ("Quick Wins") שיגייסו את האנשים ויפחיתו חרדה.

3. טיפים להנהלות ל"מחר בבוקר": o עידן: להוריד פריט אחד מסדר היום. במציאות של עומס ושחיקה, יש להחליט על פרויקט אחד שיבוטל/יוקפא או סדרת ישיבות שתידחה, כדי לאפשר לאנשים לנשום. להתמקד במה שאפקטיבי באמת, לא רק במה שנשמע טוב. o רונית סבא: תיעדוף מחדש – בדגש על מה לא לעשות. o יניב אלתרס: להקצות זמן לעיסוק בעתיד. זה מהווה אאוטלט יצירתי, מרגיע ומעניק תחושת שליטה מול חרדת העתיד. o איריס סדרסלר: "קודם כל תהיה בן אדם." בפרק המלא תוכלו לשמוע על סיפורי הצלחה ומה עבד, על מאחורי הקלעים ומה גורם להם לא לישון בלילה את המורכבות של הייעוץ הארגוני בעידן הנוכחי, את חשיבות הגמישות, האמפתיה, והאומץ, ולשמוע תובנות מעשיות הן ליועצים והן למנהלים המעוניינים להוביל שינוי משמעותי.

תודה גדולה לרונית סבא, עידן לוין, יניב אלתרס, ואיריס סדרסלר שהגיעו להתארח אצלי. הפרק המלא בלינקים.

אני סקרנית לשמוע: איזו מהתובנות האלה הכי פגשה אתכם? ומה האתגר שאתם פוגשים היום כשאתם מנסים להוביל שינוי או AI בארגון?

בעולם שבו AI יודע לנתח נתונים, לזהות דפוסים ולתת המלצות תוך שניות אחת המיומנויות האנושיות החשובות ביותר הופכת להיות דווקא…קבלת החלטות.

זה היה לב השיחה בפרק האחרון של "מיומנויות עתיד" בו אירחתי את פיני טל הנפלא לשיחה מרתקת.

ככל שיש לנו יותר מידע, יותר תחזיות ויותר מערכות "חכמות", כך נהיה קל יותר להפסיק באמת להחליט. להישען. להעביר אחריות ולתת למערכת לבחור בשבילנו.

אבל כמו שנאמר בפרק: "AI יכול לתת המלצה, הוא לא יכול לקחת אחריות".

והמשפט הזה מבחינתי תפס משהו עמוק על מנהיגות בעידן החדש.

כי קבלת החלטות היא לא רק פעולה רציונלית. היא שילוב של ניסיון, אינטואיציה, ערכים, הקשר אנושי ואומץ.

דיברנו בפרק גם על מנהלים שמקבלים המלצות ממערכות AI - את מי לקדם, את מי לגייס, מי נמצא בסיכון לעזוב ואפילו למי יש ביצועים פחות טובים.

פיני העלה את השאלה החשובה באמת: מה אנחנו רואים שהמערכת לא רואה? אולי עובד שנמצא בתקופה אישית מורכבת, פוטנציאל שעוד לא בא לידי ביטוי או צוות שצריך דווקא חיבור ולא עוד אופטימיזציה.

וזה בדיוק המקום שבו מנהיגות אנושית הופכת קריטית.

עוד תובנה חזקה שעלתה בפרק הייתה שקבלת החלטות היא שריר. וכמו כל שריר - אם לא משתמשים בו, הוא נחלש.

בעולם שבו אפשר להתייעץ עם AI על הכול אנחנו עלולים לאבד ביטחון בשיקול הדעת שלנו. לכן אחת ההמלצות הכי חשובות שעלו הייתה פשוט: "פרקטיס, פרקטיס, פרקטיס. לתרגל החלטות".

גם בהחלטות קטנות, גם כשאין ודאות מלאה וגם כשלא הכול מדיד.

כמה כלים פרקטיים שסיכמתי לכם כתובנות מהפרק: • לפני החלטה - לבדוק: האם אני בוחר, או רק מגיב להמלצה? • להכניס גם נתונים לתהליך: דינמיקה, הקשר, אנרגיה, אינטואיציה אנושית. • לא לחכות לוודאות מלאה: מנהיגות נבנית דווקא בתוך אי־ודאות. • לשאול את עצמנו: מה המחיר של החלטה "יעילה" אבל לא אנושית? • לתרגל קבלת החלטות באופן מודע: זה כנראה אחד השרירים החשובים ביותר של השנים הקרובות.

אשמח שתעקבו ותשתפו כדי שעוד אנשים ייתרמו. מכירים מישהו.י שאני חייבת לראיין על מיומנויות עתיד? דברו איתי!

מתי בפעם אחרונה הייתם בסדנת ניהול בינדורי ודיברתם על דור ה-X?

ישבתי לשיחה חכמה ומטלטלת עם רן מס - איש חינוך, יזם חברתי ועמית בקרן מנדל, שאמר לי: "אני בכלל לא בטוח שאני מאמין במושג 'מיומנויות עתיד' ".

משם, נפתחה שיחה שלא ניסתה לייצר תשובות מהירות, אלא דווקא האטה. שיחה על חינוך, ארגונים, ילדים, מבוגרים, משחק, טכנולוגיה, AI ובעיקר על מה זה להיות אדם עכשיו.

אחת הטענות החזקות שעלו בפרק: אנחנו כל כך עסוקים בלהכין אנשים לעתיד, שאנחנו מפספסים את ההווה שלהם. בבתי ספר, בארגונים ובחיים עצמם.

"כשאנחנו רואים באדם אמצעי לעתיד - אנחנו מייצרים ניכור". ודווקא מתוך העיסוק בבינה מלאכותית, בטכנולוגיה, במירוץ ובביצועים מתחדדת השאלה האנושית ביותר:

מה יש בנו שאין למכונה? לא ידע. לא מהירות. לא אופטימיזציה. אלא:

. וזה אולי הפרדוקס היפה של התקופה: ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, כך הערך האנושי הבסיסי הופך ליתרון היחיד שלא ניתן להעתקה.

ארגונים, מנהלים, אנשי חינוך, הורים: השאלה היא כבר לא רק איך נכין אנשים לעתיד אלא איך ניצור מרחבים שבהם מותר להיות בני אדם , עכשיו.

רן הציע בין היתר לשחק מחבואים במסדרונות - יאללה, מי מאמץ?

"זה את או בוט?" היא שאלת מיליון הדולר של 2025. האם היא תהיה גם השאלה ב-2026?

ועם מי יותר טוב לדון על הנושא מאשר עם המלכה, ביונסה עם מינוס, AKA הילה בקשי? חברים, מאחורי הקול הבטוח, המדויק, ההובלה, העשייה, ההומור, הקוליות המובנית, יש מישהי עם מצפן ערכי חזק, עד כדי בדקה 24: "בקשי, את עובדת סוציאלית בנשמה !"

גיליתי דמות הרבה יותר עמוקה מהפרסונה הציבורית שלה, לפחות כפי שנתפסה בעיניי, ושוב הבנתי עד כמה הפער בין פרסונה למהות יכול להטעות ובעידן של AI, הפער הזה רק הולך וגדל. אני חושבת שבפרק הזה הבנתי שאותנטיות היא כבר לא דבר מוחלט, אלא פרשנות. בקשי אומרת "כל עוד יש שם את המחשבות שלי, לא אכפת לי אם זה עבר דרך בוט" וזה הפך לי את השיח על אותנטיות.

אגב, לרוב האנשים כן אכפת כפי שהראו לא מעט יוס קייסים ( ולכם?) אבל אולי בקרוב היא כבר לא תישאל?

אז הנה כמה אסימונים: (וחובת האזנה לכל הפרק המצחיק המלמד והמרגש)

1. אותנטיות ≠ "בלי" AI , היא נאמנות לערכים: לא אם השתמשת בכלי, אלא האם את/ה עומד/ת מאחורי התוכן. האם הוא עבר דרכך. האם הוא מייצג את מי שאת/ה באמת, גם אם הוא נוסח בעזרת טכנולוגיה.

2. אותנטיות הפכה להיות מושג פרשני: מה שנתפס כאותנטי בעיני אחד - יכול להיתפס כ”מלאכותי” בעיני אחר. אנחנו חיים בעולם שבו בוטים נשמעים אנושיים ואנשים מתחילים לדבר כמו בוטים.. אז השאלה היא כבר לא "מה אותנטי?" אלא כנראה מגדירה מחדש מה זה אותנטיות ואיך היא נראית בעידן שבו הכול ניתן לחיקוי.

3. ערכים הם מערכת ההפעלה החדשה: בשיחה חזר שוב ושוב אותו חוט: רגישות. הקשבה. אחריות. זהירות מהשפעה. "אני לא מוציאה החוצה משהו שלא עבר דרכי". ובעיניי, זו מיומנות עתיד מובהקת: יכולת רפלקציה, הבחנה והחזקה של סנטר ערכי וחוש שדרה מצפוני, גם כשהעולם לוחץ להיות מהיר, חד ואוטומטי.

אני מבינה שאותנטיות היום היא לא להיות "חשופה יותר" ולא להימנע מטכנולוגיה אלא להסכים לשאול: -

מה הערכים שמובילים אותי? - מה אני מוכנה להאציל לכלי ומה לא? - איפה הקול שלי עלול ללכת לאיבוד אם לא אשים לב?

אשמח אם תשתפו שעוד אנשים ייתרמו ויהנו. מכירים מישהו.י שאני חייבת לראיין על מיומנויות עתיד? דברו איתי!

אור אגדי מלר היא אכן אישה ואגדה, שביומיום מנהלת למידה, הדרכה ופיתוח ארגוני בישראכרט ופועלת במרחב שבו חדשנות פוגשת רגולציה.

כשדיברנו על מיומנויות העתיד, היא אומנם התחכמה ובחרה שלוש מיומנויות שונות, אבל נסלח לה כי היא תיארה תהליך תודעתי וניהולי, שמתחיל באדם ונבחן במציאות. וגם כי זו לא הצהרה אלא דרך עבודה.

Flexibility, Adaptability, Resilience

1.פלקסיביליות - להסכים להרפות

2️. אדפטיביות - ללמוד תוך כדי תנועה.

3️. רזיליאנס - להחזיק את הדרך, לא רק את השינוי.

בפרק אור מספרת על קייס סטאדי מרתק של מודל שגרירי AI שהם בנו (“איינשטנים”):

אור גם דיברה בכנות על הכניסה ל-AI: לא כהייפ, לא כאהבה ממבט ראשון, אלא כתהליך מתסכל, סקרני ואחראי.

“זה לא עוד כלי. זו שפה. זו תרבות.”

מוזמנים לעקוב ולדרג, ולשתף 

"אני לוקחת את הפאקים והופכת אותם לאומנות". מה אם ניקח את ההלוצינציות של הבינה ונחגוג אותן?

בסרטון טעימה מהשיחה המרתקת גם על דמותה של אניטה שהיא יצרה ( ואישית אני מאוהבת בה)-

הדמות הזו נגעה ברבים,בעיקר בנשים, 

עוד מטעמיים ויצירות מחכים לכם בפרק- מזמינה אתכם להכיר אשה מרתקת, תפיסה מרתקת ויצירות שפותחות את הראש-

אשמח אם תיקחו חלק ותעבירו הלאה.

מה שאנחנו לא נטפח - יתנוון, ומה שנבחר לראות – יגדל".