הסיפור הבא הומצא על ידי מור החמוד שביקש מאיתנו סיפור על נאקלס בממלכת קשת בענן(ויש גם מלך), אז תודה רבה על הבקשה מקווים שתהנה! ❤️

תעקבו אחרינו גם באינסטגרם:

https://www.instagram.com/kaden_and_tommy

לערוץ היוטיוב שלנו:

https://youtube.com/@kaden_tommy?si=02k5I9pGRLervSkU

לבקשות לסיפורים וליצירת קשר:

https://linktr.ee/Kaden_and_Tommy

הסיפור כפי שיצא מהבוט:

פעם אחת, באי קסום שמעבר להרים ולעננים, הייתה ממלכה צבעונית ונפלאה – ממלכת הקשת בענן. שמיה תמיד נצצו בגוונים של אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול. האנשים שם חיו בשמחה, כי בכל בוקר הופיעה קשת ענקית בשמיים, שזוהרה פיזר שמחה, מוזיקה מתוקה, ואפילו גרם לפרחים לרקוד.

נאקלס האדום, הלוחם האמיץ ושומר אבני הכאוס, הגיע לממלכה ביום חופשי מהמשימות הרגילות שלו. הוא שמע על המקום מהחבר טיילס, וסקרן לראות במו עיניו את הקשת הקסומה. כשהגיע, נשבה ברוח הנעימה, הביט בשמיים ונשאר פעור פה – הקשת הייתה יפה יותר מכל מה שדמיין!

אך לא חלפה שעה, והכל השתנה.

שמיים הפכו לאפורים, הרוח הפכה קפואה, והקשת... נעלמה.

האנשים יצאו מבתיהם מבוהלים. ציפורים הפסיקו לשיר, פרחים קפאו במקומם, והאור נעלם. נאקל הביט סביב, מחפש רמז למה שקרה, כששמע קול קורא מהארמון שבקצה הממלכה.

זה היה **המלך נופאריוס** – שליט הממלכה. הוא היה מלך נדיב וטוב לב, עם כתר עשוי טיפות גשם ואבן בענן כסוף על מצחו.

"נאקלס!" קרא המלך. "הקשת נעלמה! והאנשים שלנו תלויים בה – בלעדיה, הכל נחלש, אפילו אני..."

"אני אעזור!" אמר נאקל בלי היסוס. "אני לא מבין בדיוק איך קשת נעלמת, אבל אם יש מישהו שיכול למצוא אותה – זה אני."

המלך הסביר שבלב היער הסגול, מעבר להר הקצף, חי יצור בשם מורוגו – יצור בודד שהרגיש תמיד שלא שייכים אליו. היו שמועות שהוא אסף את צבעי הקשת לעצמו, כי הרגיש שאף אחד לא משתף אותו בשמחת הממלכה.

"אם הוא באמת לקח את הקשת," אמר נאקלס, "אני לא אלחם בו – אני אדבר איתו."

וכך יצא נאקלס למסע.

בדרך פגש פרפר שבכה כי איבד את צבעי כנפיו, נהר שהפך לצלול ושקט במקום לזרום בצבעים, ולבסוף – הגיע למערה אפורה בלב היער הסגול. בתוכה שמע נהמה חרישית.

"מורוגו?" קרא נאקלס.

מתוך הצללים יצא יצור מוזר – חצי דוב, חצי ענן, כולו אפור ומעט עצוב בעיניים.

"אני רק רציתי להרגיש איך זה... להיות חלק מהשמחה," אמר מורוגו בקול חלש. "תמיד עפו מעליי, אף אחד לא עצר. אז... גנבתי את הקשת. רציתי שהשמחה תהיה גם שלי."

נאקלס הביט בו רגע ארוך. "לבד זה אף פעם לא שמח. אולי היית צריך לבקש עזרה, או פשוט לדבר עם מישהו."

מורוגו השפיל מבט. "לא ידעתי איך."

נאקלס חייך. "אז בוא נעשה את זה יחד. נחזיר את הקשת, ונדאג שמעתה אתה תהיה חלק מהשמחה."

מורוגו נדהם, אך הסכים. יחד חזרו אל הממלכה, כשמורוגו פיזר את צבעי הקשת חזרה לשמיים.

ברגע שהקשת נפרשה שוב – האור חזר, האנשים יצאו לרקוד, המלך חייך – ופרחים חזרו לרקוד.

המלך ניגש אל מורוגו. "תודה שהחזרת את הקשת. אולי תישאר פה – יש לנו מקום למי שרוצה לשמח ולעזור."

מאז, מורוגו הפך ל"שומר הצבעים", ואיש לא שוב נשכח בצד.

ונאקלס? הוא חזר הביתה, יודע שלפעמים, המשימה האמיתית היא לא להילחם – אלא לעזור למי שמרגיש לבד.