שני אופנים להתקדשות, התקדשות אקטיבית בתהליך התקדמות איטית, והתבטלות פאסיבית מוחלטת כתוצאה מהשראה והתגלות, פרשת תרומה מדגישה את מעלת האופן הראשון - הפרשה ותרומה ונדיבות הלב של הפרט והתקדמותו בעבודת הא-ל.

אז מה העיקר? הלב או המעשה?

מהו החידוש הגדול של מתן תורה?

על יסוד דברי חזל כל המצוות שקיימו האבות "ריחות" היו, אבל אנו "שמן תורק שמך"

חזל מסבירים כי הפסוק: וַיַסַע משה, מעיד כי 'הסיען בעל כרחן' לפי שהיו עסוקים בביזה...

מאידך ידוע שהם סַפרו את הימים למתן תורה והשתוקקו לקבלה, ובכלל למה זה היה חסר להם הרי הם כבר יצאו ברכוש גדול ממצרים...

בעמדם על חוף הים, ובראותם את המצריים רודפים אחריהם, התווכחו ביניהם היהודים על המשך דרכם...

בא משה והכריע... ויסעו!

קצת אירוני ששם פרשת הגאולה היא בשם סיפור המתאר את שליטת פרעה - 'בא אל פרעה'

מה מסתתר פה, ומה ניתן להסיק מזה לקיום המצוות.

משה שאל 'למה הרעות לעם הזה? איפה נמצאת התשובה?

מה המסר מכך שהאבות לא זכו לגילוי שם הוי"ה?

הבטחת הגאולה בארבע הלשונות המפורסמות, 'והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי' מתחלקות לשניים.

הראשונה בשלושת הלשונות הראשונות - גאולה שעיקרה מאת ה'

והלשון הרביעית 'ולקחתי אתכם לי לעם' שעיקרה התמסרות העם והידבקותם שלהם בה'

הגלות מורכבת מגלות כללית וגלות פרטית, זיקתם כסיבה ותוצאה, גם הגאולה היא גאולה כללית וגאולה פרטית הם אחודים ושזורים, אחד ללא השני אינו מושלם ומאבד את המשמעות...

יוסף העמיד את מנשה בימין ואת אפרים בשמאל, יעקב לעומתו הניח יד ימין על ראש אפרים ויד שמאל על ראש מנשה.

האם יש קשר בין השמות של הבנים ובין ה ויכוח של יעקב אבינו ויוסף הצדיק?!