היו הייתה עיר בשם קושטא, שם כולם דוברים אמת ובזכות זה אין אחד מהם מת קודם זמנו. יום אחד הגיע לשם רב טביומי (ויש אומרים רב טבות), התחתן עם בת המקום והוליד שני ילדים. ביום שבו שינה מדיבורו - מתו שתי ילדיו והוא גורש מהעיר. בשיעור נתחיל להסביר את פרטי הסיפור: מדוע קוראים לרב טביומי? מה המשמעות של העובדה שאנשי העיר לא מתו קודם זמנם, וכיצד כל זה עונה לשאלה שבגללה הגמרא סיפרה את הסיפור - האם יש אמת בעולם?