בשיעור זה נמשיך את סיפור רבי אלעזר בן דורדיה ונגיע אל רגע השבר הגדול. המהר״ל מראה שכל פרטי הסיפור — כיס הדינרים, הדרך הרחוקה ושבעת הנהרות — באים ללמד עד כמה היה דבוק בחטא בכל גופו, נפשו וממונו. אבל דווקא בשיא המימוש מתגלה הריק: האדם מגלה שהדבר שאליו מסר את כל חייו הוא “רוח שאין בו ממש”. מכאן מתחיל המסע אל ההכרה שאין לו על מי להישען — לא על הרים וגבעות, לא על שמים וארץ, לא על חמה ולבנה — אלא רק על נקודת התשובה שבתוכו.

השיעור חותם את רשימת כ״ד הדברים המעכבים את התשובה, ועובר אל הסיפור הגדול של רבי אלעזר בן דורדיה. נתחיל במעכבים האחרונים — מתכבד בקלון חברו, חושד בכשרים, בעל רכילות, בעל לשון הרע ובעל מחשבה רעה — ונראה כיצד החטא נעשה תכונה קבועה בנפש. משם נפתח את דמותו של אלעזר בן דורדיה: אדם שהגיע עד לשמרים, עד הפסולת, אך דווקא שם מתגלה “אל-עזר” — הסיוע האלוקי שמאפשר תשובה גם מן המקום הנמוך ביותר.

מה מסוכן יותר: חטא שאדם מתבייש בו, או חטא שהוא מצליח להצדיק לעצמו? בשיעור זה נמשיך בביאור כ״ד הדברים המעכבים את התשובה, ונראה כיצד המהר״ל מזהה את עומק העיכוב דווקא במקומות שבהם האדם אינו מרגיש שהוא עשה משהו רע. דרך החולק עם גנב, המוצא אבדה ואינו מכריז, מקבל השוחד והמשתמש בעבוטו של עני — נבין כיצד חטא “נקי”, בלי פחד ובלי בושה, נדבק באדם הרבה יותר.

מה גורם לאדם לאבד את היכולת לשוב? בשיעור זה נמשיך בביאור כ״ד הדברים המעכבים את התשובה לפי המהר״ל, ונראה שהבעיה איננה רק חומרת החטא אלא עומק הזרות שהוא יוצר. אדם שחולק על החכמים, מלעיג על המצוות, מבזה את רבותיו או שונא תוכחה — אינו רק עובר עבירה, אלא מתנתק מן המקורות שיכולים להחזיר אותו אל היושר. נברר כיצד החטא נעשה דפוס חיים, ומדוע דווקא ההתנגדות לתיקון היא שמעכבת את התשובה.

מדוע יש עבירות שמעכבות את התשובה, אף שאין דבר העומד בפני התשובה? בשיעור זה המהר״ל מחדד את ההבדל בין חטא חיצוני לבין חטא שנעשה דבוק באדם. נבין את שני מובני החטא — חיסרון וסטייה מן היושר — ונראה כיצד האדם עלול להתרחק כל כך ממקומו הפנימי, עד שהוא כבר אינו מזהה את עצמו כמי שצריך לשוב. דרך הדוגמאות הראשונות ברשימת כ״ד המעכבים, נבין איך זרות כלפי הציבור, החכמים, המצוות והתשובה עצמה הופכת למכשול עמוק בדרך חזרה.

האם יש חטאים שכבר אי אפשר לחזור מהם? בשיעור זה נפתח את פרק ח׳ בנתיב התשובה וניכנס אל סוגיית כ״ד הדברים המעכבים את התשובה. דרך הפסוק “כל באיה לא ישובון”, המהר״ל מלמד שאין דבר העומד בפני התשובה — אך יש מצבים שבהם החטא נדבק באדם כל כך עמוק, עד שהפרישה ממנו דורשת עקירה של זהות שלמה. נבחין בין מינות, הפוגמת בשכל ובאמת, לבין עריות, המשעבדות את כוחות הגוף, ונבין מדוע דווקא שני השורשים הללו עומדים בבסיס כל הקשיים הגדולים של התשובה.

מה הקשר בין ריח הקטורת לבין תענית ציבור? המהר״ל מלמד שהריח שייך למידת הדין, מפני שהוא חוש עמוק שאינו עובר דרך פרשנות רגילה כמו ראייה ושמיעה. מתוך כך נבין מדוע הקטורת ממתקת את הדין דווקא על ידי צירוף כל הסממנים, כולל החלבנה. בשיעור זה נראה כיצד אותו עיקרון פועל גם בתענית: הציבור נעשה שלם רק כשהוא כולל בתוכו גם את מי שהיה רחוק וחוזר להצטרף אל הכלל.

בשיעור זה נעמיק במחלוקת האמוראים על היושב בתענית: שמואל קורא לו חוטא, רבי אלעזר קורא לו קדוש, וריש לקיש רואה בו חסיד. דרך דברי המהר״ל נבין שהכול תלוי בשאלה מה התענית עושה לאדם: האם היא עוד דרך להנכיח את האגו, או שהיא משחררת את הנפש מן השעבוד לגוף.

נבחין בין סבל חסר תכלית לבין קדושה אמיתית, ונראה כיצד המהר״ל מבין את התענית לא כמלחמה בגוף, אלא כהמעטת שלטון הגוף על הנפש. מתוך כך נברר מתי הצום מזכך את האדם, ומתי הוא הופך לביטוי נוסף של גאווה, שליטה עצמית מדומה או קפיצה מסוכנת מעל המדרגה.

מה קורה לאדם שכבר לא חי מתוך הפגיעה בכבודו? בשיעור זה נעמיק בדברי המהר״ל על “כל המעביר על מידותיו” ונבחין בין מי שבולם את תגובתו לבין מי ש“משים עצמו כשיריים” - אדם שפועל מתוך פשיטות עמוקה, ולכן החטא אינו נדבק בו באותו אופן. מתוך כך נפתח את סוגיית התענית: לא כסיגוף או עונש עצמי, אלא ככלי של קדושה, הכנעה והשתחררות מהאגו.

האם הקב״ה בא אלינו בעלילה? בשיעור זה נבחן את טענת האדם כלפי בוראו: דרשת ממני יבול של שלושים, אבל נתת לי אדמה שמסוגלת להצמיח רק חמישה. דרך התמודדות עם תחושת חוסר האונים מול הדרישה לשלמות רוחנית, נגלה את כוחו של הפוטנציאל האנושי. בהמשך נראה כיצד תורת הסוד ומפרשי הזוהר מסייעים למהר״ל לבסס את המבנה החדש של י״ג המידות, ונבין מדוע התשובה האמיתית דורשת מאיתנו לקבל את הדין גם כשהוא בלתי נתפס - "פוקד עוון אבות".