בשיעור מרתק זה הרב דן בעומק מושג התשובה במשנת המהר"ל. מה ההבדל בין אדם המתחרט מסיבות מוסריות לבין השב באמת אל ה'? מדוע אדם שעשה תשובה עדיין נענש בבית דין של מטה? השיעור מאיר את היחס המיוחד בין הקב"ה לשב בתשובה - מערכת יחסים שאינה נגישה לשום מערכת משפט אנושית. דרך משלו המפורסם של רבי יוחנן בן זכאי על המלך והסעודה, מבאר הרב את הצורך בהכנה מתמדת למפגש עם הבורא, ומדוע גם הצדיק צריך להיות "כל ימיו בתשובה".

בשיעור הרב בחן את הרעיון המפתיע שדווקא החטא הוא שמאפשר לאדם להגיע לשבירת הלב האמיתית, והסביר מדוע זו דרגה גבוהה יותר מתשובה המבוססת על התעלות שכלית. לאחר מכן הרב הראה כיצד ההכרה העמוקה בתלות המוחלטת בה' היא הפתח לתשובה השלמה. הרב סיים בהסבר מדוע בעל התשובה המושלם אינו זה שמתקרב לה' בכוחותיו, אלא דווקא זה שמכיר בכך שאין לו כלום משל עצמו - וכיצד דווקא תודעת "הכלי השבור" היא המאפשרת לאדם להפוך לכלי שלם לרצון ה'.

בשיעור נעמיק בהבנת היחס בין התורה והתשובה במשל המהר"ל על הכלי השבור. מה קורה כשאדם שבר את ה"כלי" שהופקד בידו? נראה שהקורבן מספק רק תיקון חלקי, ואילו רק דרך הקב"ה ניתן להגיע לתיקון שלם. נגלה כיצד התורה מאפשרת לאדם "לצאת מן החטא הדבק בו", ומה המשמעות העמוקה של "הקרבת העצמי" בתהליך התשובה. לבסוף נראה ששבירת הזהות של החוטא היא המפתח להתחדשות רוחנית, ע"י היכולת להתנתק מהגשמיות ולהידבק בשכל העליון.

איך ייתכן שהחכמה, הנבואה והתורה שוללות אפשרות לתיקון החטא, בעוד הקב"ה עצמו מאפשר תשובה? מהו היחס העמוק בין הטוב האלוקי והיושר האלוקי, וכיצד השילוב ביניהם פותח את שערי התשובה? מדוע ישנם מצבים בהם ננעלים שערי תשובה, ומה ההבדל המהותי בין חטא שמקורו בחולשה חומרית לבין חטא שמקורו במרד שכלי? דרך פירושו של המהר"ל, נברר כיצד האיזון בין הדין לרחמים יוצר את המרחב שבו האדם השבור יכול למצוא את דרכו חזרה, ומה המשמעות של האמירה העמוקה "טוב וישר ה' " - טוב כי הוא ישר וישר כי הוא טוב.

בשיעור נעסוק ביחסי האדם ובוראו דרך משל הכלים השבורים. נבחן את ההבדל בין "כבוד המלך" להנהגתו בפועל, ונגלה כיצד דווקא שבירת הלב היא המפתח להתחברות אמיתית. נלמד על הפרדוקס המפתיע - שדווקא בכלים שבורים הקב"ה בוחר להשתמש, וכיצד הכרת האדם בפגמיו פותחת פתח לצמיחה רוחנית שלא הייתה אפשרית אחרת. נראה כיצד התשובה האמיתית אינה מחיקת העבר, אלא התבוננות עמוקה בו והעלאתו לדרגת כלי בעבודת ה'.

בשיעור נעסוק בפירוש המהר"ל על מאמר חז"ל "כל שפסול בבהמה כשר באדם"- נראה כיצד בבהמה נדרשת שלמות גופנית וכל מום פוסל אותה, בעוד שבאדם דווקא הלב השבור והרוח הנשברה הם המביאים אותו להקרבה אמיתית. נעמיק בהבנת מושג "רוח נשברה" כביטוי לתהליך פנימי של האדם המתחרט, המכיר בטעותו ומתנתק מתודעת השליטה שהובילה אותו לחטא. נקשר בין ענווה, פשיטות ושבירת הכלי, ונסביר כיצד דווקא "בכלים שבורים אני משתמש" - הקב"ה בוחר להשתמש באדם שמכיר במגבלותיו ושובר את האשליה של שלמותו העצמית.

בשיעור זה נסביר את עומק פירושו של המהר"ל לאגדת חז"ל "שאלו לחוכמה חוטא מה עונשו". נבחן יחד את ארבע התשובות השונות - מהחוכמה, הנבואה, התורה והקב"ה עצמו - ונעמיק בהבנת התפיסות השונות של החטא, העונש והתיקון. נאיר את משמעות "הלב הנשבר ונדכה" כדרך העליונה לתשובה, ונבאר מדוע דווקא האדם המכיר בשברו זוכה להתקרב אל הבורא. דרך המשל של המלך והכלי השבור, נחשוף את הקשר העמוק בין ענווה ושבירת האגו לבין מידת הפשיטות האלוקית, ונלמד על מהותה האמיתית של התשובה.

מה ההבדל בין חרטה אמיתית לבין ניסיון "לכפר" על העבר? האם יש חטאים שאין מהם דרך חזרה? המהר"ל חושף בפנינו רובד עמוק של תשובה – לא רק תיקון המעשים, אלא שינוי תודעתי מוחלט, חזרה למקור האלוקי שממנו הגענו. בפרק זה נמשיך לעסוק בנתיב התשובה של המהר"ל, תוך העמקה במשמעות קריאת החוכמה והשיבה אל התורה. נבחן את שני רבדי התשובה – השיבה לקיום המצוות והחרטה, לעומת השיבה העמוקה אל ה' יתברך. כיצד התשובה מתאפשרת למרות שהאדם חטא? מה ההבדל בין חטא הנובע משגגה לבין חטא אידיאולוגי? ואיך האדם, בהיותו יצור משתנה ומושפע, יכול באמת לשוב ולתקן את דרכו?

מהי הקריאה שהתורה משמיעה לכל אדם, ואיך היא נוגעת בכל אחד מאיתנו? בשיעור זה נתחיל את נתיב התשובה של המהר"ל, המתאר את הדרך שבה החוכמה זועקת לכל אדם, מזהירה מהמחיר של ההתמכרות לתאוות, לזלזול ולספקנות – ומציבה פתרון אחד: תשובה. נעמיק בשלושת סוגי החוטאים – הפתאים, הליצים והכסילים – ונגלה מדוע החרטה היא היסוד המרכזי בתשובה, ואיך דווקא חסרונותיו של האדם מאפשרים לו לשוב ולהתעלות.

הרב דן במדרש מרתק אודות בריאת האדם והמתח שבין האמת והשקר. המדרש מתאר כיצד כשביקש הקב"ה לברוא את האדם, מידת האמת התנגדה בטענה ש"כולו שקרים". הרב מעמיק בהבנת טענה זו ומסביר שהבעיה אינה בכך שהאדם משקר במודע, אלא שמעצם טבעו המורכב – משכל, רגש וחומר – אין ביכולתו לייצג אמת מוחלטת. דרך פרשנותו של המהר"ל, הרב חושף תפיסה מהפכנית: האמת האנושית איננה מצב סטטי המונחת מלמעלה, אלא תהליך של צמיחה והתפתחות. השיעור מאיר באור חדש את המושג "אמת מארץ תצמח" ומעניק משמעות עמוקה להתמודדות האדם עם האמת בחייו.