הרב שלל את המחשבה שהתפילה [ובמקביל הקרבת הקרבנות] היא 'מסחר' עם ה' למילוי צרכים, או שהיא נועדה בשביל ה'.

המהרל מדגים את המודל של התפילה ביחסי אדון ועבד כאשר ההקרבה לאדון מורה שהוא שלו, כיון שהוא לא יכול להקריב את עצמו ממש, הוא מביא משהו שמייצג אותו ומורה על המסירות שלו, ועל ההבנה שהוא תלוי בה' באופן מוחלט.

לבסוף הרב הסביר כיצד מימד העבדות כלפי ה' מחזקת את מושג האחדות.