הכתוב מתאר את עיוור העיניים כתוצאת השוחד - 'כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים'. האם הכתוב מתכוון רק לנגיעה האישית בדין, או שיש מקום לקרוא את הכתוב כפשוטו? ואיך נתייחס למציאות בה העיוורון לא תמיד מתקיים?