בשיעור זה הרב מבאר את עומק ההבדל בין תשובה מיראה, שבה זדונות נעשות כשגגות, לבין תשובה מאהבה, שבה זדונות נעשות כזכויות. המהר"ל מציג הבנה מעמיקה של תשובה מאהבה כביטוי לדבקות אותנטית הנובעת מבחירה חופשית. בעוד תשובה מיראה משקפת את תיקון הגוף, תשובה מאהבה מתוארת כתיקון הנפש ושיבתה למקורה. המהר"ל מסביר שהחוטא השב מאהבה רצוי לפני ה' יותר מהצדיק הגמור, במובן הזה שהצדיק הוא מודל אוטופי-תיאורטי של הימצאות במדרגת מלאך המשקפת את הצדק האלוקי המושלם, ללא המימד הדינמי של הבחירה. דרך משל האש המשתוקקת לעלות למקומה הטבעי, ממחיש המהר"ל את כוח ההשתוקקות הנובע דווקא מהריחוק. הרב מקשר זאת לרעיון מתורת החסידות המדבר על הפיכת הנפש הבהמית (יסוד האש) לאהבת ה'. לפי המהר"ל, תשובה מאהבה מבטאת את "סדר העולם" האמיתי - השיבה של כל הנמצאים אל מקורם, ולכן כאשר אדם שחטא ונתרחק שב אל ה' מאהבה, זדונותיו עצמם הופכים לזכויות.