מה הקשר בין דיבור לפיוס, ומדוע הקב"ה מתפייס דווקא בדברים? פרק ג' מתחיל במעבר מהותי - מהתשובה כמחשבה פנימית לתשובה כגילוי חיצוני באמצעות הדיבור. בניגוד לבשר ודם, שספק מתפייס אפילו בממון, הקב"ה מתפייס בדברים בלבד, ואף מחזיק טובה לחוטא כאילו הקריב קרבן. מדוע? המהר"ל מסביר שהדיבור הוא הגילוי של צד האלוקות שבאדם - "נשמת שדי תבינם". הדיבור הוא ה"פיוס" האמיתי - לא רק הודאה בחטא, אלא הפיכת הכיוון מעמדה אנוכית- לעמדה המחזירה את המלכות לה'. הדיבור הוא גילוי ה"רוח ממללא" האלוקית שבאדם, הלבוש השני של הנפש. ומכיוון שהדיבור הוא נקודת חיבור שבין הגוף לנפש, באמצעותו האדם יכול לחבר עליונים ותחתונים ולגלות את ייעודו האמיתי.