בדיון על חטא העגל וחטא דוד המלך, המהר"ל מציג שתי דרכי הבנה מתוך הכרה בכך שאין מדובר בחטא מקרי בלבד: לפי האחת, בלא סיעתא דשמיא גם צדיק עלול ליפול, ולכן לפעמים הוסרה השמירה כדי לאפשר גילוי של תשובה; לפי השנייה, עצם בריאת העולם כללה גזירה שתהיה תשובה – וממילא חייבים להיות גם חטאים שיזמינו אותה. מתוך כך נלמד על המתח שבין צדיק לבעל תשובה, ועל התכלית האלוקית שבכוח התשובה לחדש חיים.