איך ייתכן שהחכמה, הנבואה והתורה שוללות אפשרות לתיקון החטא, בעוד הקב"ה עצמו מאפשר תשובה? מהו היחס העמוק בין הטוב האלוקי והיושר האלוקי, וכיצד השילוב ביניהם פותח את שערי התשובה? מדוע ישנם מצבים בהם ננעלים שערי תשובה, ומה ההבדל המהותי בין חטא שמקורו בחולשה חומרית לבין חטא שמקורו במרד שכלי? דרך פירושו של המהר"ל, נברר כיצד האיזון בין הדין לרחמים יוצר את המרחב שבו האדם השבור יכול למצוא את דרכו חזרה, ומה המשמעות של האמירה העמוקה "טוב וישר ה' " - טוב כי הוא ישר וישר כי הוא טוב.