שיטתו הלמדנית של רבי מאיר היא שכל אחד יציג בעצמו את כל הצדדים לאסור ולהתיר, רשב"ג לעומתו סובר שהשיטה העדיפה היא שכל אחד יציג את דעתו הוא ובית המדרש יכריע, באגדתא שלפנינו שתי תפיסות אלו מתנגשות, לאיזו תפיסה מגיע כבוד התורה?

תוך עמידה מדוקדקת על היחס בין הסיפור למציאות, נעמיק בפרטי האגדתא: מדוע נבחרה מסכת עוקצין? מה מביעה דמותו של רבי יעקב בן קרשי? למה אין דו שיח בין החכמים?