Pesachim 1: גדר מצות בדיקת חמץ

שיטת הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ג ה"ה-1) שאם לא בדק חמץ עד אחרי שעבר הפסח, חייב לבדוק אבל לא יברך על בדיקה זו. ובמגיד משנה (שם) ביאר שאינו מברך כיון שנוסח הברכה שתיקנו חז"ל הוא "על ביעור חמץ" ואיך יברך לבער חמץ הרי באותו זמן הוא אוכל חמץ. אך הקשה עליו הכסף משנה (שם) שהרי שייך לברך על ביעור חמץ זה שהוא מוצא ומבער.

ובשולחן ערוך הרב (סי' תלה ס"ד) ביאר שחמץ שעבר עליו הפסח אין בו מצות תשביתו ואיסור בל יראה, וממילא אין בו מצות בדיקה, אלא שצריך לבדוק ולבער את החמץ משום חשש תקלה שמא יבוא לאוכלו, ולכן אינו מברך על בדיקה זו, אולם כשבודק חמץ בערב פסח או בתוך הפסח צריך לברך כיון שחז"ל תיקנו את הבדיקה כתחילת מצות ההשבתה והביעור, ואף לאחר שביטל תיקנו חז"ל שהביטול אינו מועיל ומקיים מצות תשביתו על ידי בדיקה וביעור, ולכן מברכים על כך. ומבואר שיש בדיקה שמקיים בה מצות בדיקה, ויש דין בדיקה שהיא רק כדי למנוע תקלה ואיסור.

עוד מצינו בשולחן ערוך הרב (סי' תמו קונטרס אחרון ס"א), שאם בדק ונתעורר לו ספק שמא נשאר חמץ נוקשה בביתו, שאינו עובר עליו בבל יראה ואין מצות תשביתו, צריך לחזור ולבדוק ולבער כדי שלא יבוא לאוכלו, אבל אינו מברך על בדיקה זו, כיון שאין בה קיום מצות תשביתו, ולא תיקנו מצות בדיקה אלא כתחילת מצות תשביתו, אבל חייב לבדוק כדי למנוע תקלה

ואיסור.

ויש שדקדקולה מדברי הרמב"ם שיש ב' דינים בחיוב בדיקת חמץ, שכך כתב הרמב"ם (חמץ ומצה פ"ב ה"ג) ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ

במחבואות ובחורים ולבדוק ולהוציאו מכל גבולו, וכן מדברי סופרים שבודקין ומשביתין החמץ בלילה מתחלת ליל ארבעה עשר לאור הנר, מפני שבלילה כל העם מצויין בבתיהן ואור הנר יפה לבדיקה וכו', עכ"ל, וצריך ביאור מדוע חזר הרמב"ם וכתב וכן מדברי סופרים שבודקין כו' בלילה מתחילת ליל ארבעה עשר וכו', היה לו לכתוב ומדברי סופרים לחפש אחר החמץ בליל ארבעה עשר', מדוע חילק דין בדיקה בארבעה עשר מדין חיוב הבדיקה. אלא הביאור הוא שבתחילה כתב הרמב"ם שחכמים תיקנו להוציא את החמץ מגבולו כדי למנוע תקלה ואיסור, ואחר כך הוסיף שחכמים תיקנו גם מצות בדיקה בליל ארבעה עשר כחלק ממצות ההשבתה, וצריך לקיים מצוה זו על ידי בדיקה לאור הנר. ולכן במקום שאינו יכול לקיים את המצוה בליל ארבעה עשר וכגון היוצא בשיירה תוך ל' יום קודם הפסח, הרי הוא חייב בבדיקה

מצד דין הראשון למנוע תקלה ואיסור.