בפרק ה-12 של “פחד אלוהים ישמור”, אלגום משוחחת עם קטי גבעוני לשיחה אמיצה, חשופה ומטלטלת על טראומה, התקפי חרדה, דיסוציאציה, בושה, סוד, והאפשרות לחזור אל הגוף ואל החיים.
קטי מספרת על התקף החרדה הראשון שחוותה כבר בגיל 13, על האופן שבו טראומה נצרבת בגוף, על ניתוק רגשי כמנגנון הישרדות, ועל השנים שבהן חיה עם סיפור כבד שהוסתר מהעולם. מתוך כנות נדירה, היא מתארת איך התקפי החרדה חזרו דווקא בתקופה שבה ניסתה להחזיק כלפי חוץ חיים “מושלמים”, ואיך ההסתרה עצמה הפכה לעומס נפשי וגופני.
דיברנו גם על נשימה מעגלית, על הקשר בין התנגדות לבין החרפה של חרדה, על האפשרות לפגוש את הגוף במקום להילחם בו, ועל הדרך שבה חשיפה, אותנטיות ולקיחת אחריות הפכו אצל קטי ממקור לפחד, למקור של חופש, חיבור וריפוי.
זה פרק על פחד, אבל גם על אומץ.
על מה שקורה כשהגוף זוכר גם כשאנחנו מנסים לשכוח.
ועל הרגע שבו אדם מפסיק להסתתר, ומתחיל באמת לחיות.
אם אהבתם את הפרק, נשמח שתשתפו, תעקבו, ותשלחו לנו מחשבות או נושאים שהייתם רוצים שנדבר עליהם בפרקים הבאים.