פגשתי את בר חפץ, בן 47 שנולד בקיבוץ נירים, דור שלישי במקום ונכד לסבא שהיה ממקימי הקיבוץ. בר הוא אב לשני ילדים ובשבת הארורה של השבעה באוקטובר הוא ובני משפחתו המורחבת היו פרוסים בארבעה ממ"דים שונים ברחבי הקיבוץ!דיברנו על הילדות שחווה שם ללא פחד, על שדות מוריקים וטיולי אופניים בין הקיבוצים, על החיים בצל האיומים שהלכו וגברו ועל ההבנה שלו במהלך השנים שהולך לקרות דבר גדול ונורא בדיוק כמו שקרה.  כבר 13 שנים שהוא מגדל ומנהל את ענף האבוקדו של נירים, קשור לכל רגבי האדמה שבאזור ורוצה כבר לשוב אל ביתו. גם פוליטיקה לא חפה מהשיחה שלנו והרבה סוריאליזם כי כנראה שכרגע זו אחת התרופות הכי טובות למציאות שבה כולנו חיים.