מה יש לטקסטים המכוננים של עולם הרוח, כדוגמת הבגוואד גיטה, הקאנון הפאלי ולדאו דה צ'ינג להגיד על עולם המונחים הזה? האם הוא אכן משרת מסלול של  התפתחות רוחנית וחקר האמת, או דווקא את האגומאינה הפתולוגית ממנה אותן המסורות מנסות לשחרר אותנו