גיא גרוסמן גדל ביישוב קטן בגליל, היה פעיל בתנועת הנוער והרגיש שהוא חי בתוך בועה. מתוך הרצון לחוות את כל שכבות האוכלוסייה ולהתחיל מאותה נקודה, הוא בחר להתגייס לגדודים של גולני. הוא טיפס ועלה בסולם הדרגות ובמבצע "צוק איתן" פיקד על צמד הנגמ"שים של מחלקת הסיור של גדוד

13 במה שהוגדר "אסון סג'עייה". שבעה חיילים שלו נהרגו, ביניהם החייל

החטוף אורון שאול. בסיום הלחימה כאשר הוא פצוע בעצמו, נאלץ להתמודד עם ביקורות והאשמות שכוונו אליו ואל תפקודו באירוע וכל זה בנוסף לטראומה האישית איתה הוא מתמודד עד היום.

בשיחה אמיצה וישירה הוא מספר על הקשר המיוחד עם אורון שאול, משתף בתחושת נבגדות מצד המערכת ואיך עד היום אף מפקד מצה"ל לא ישב איתו לתחקיר אחד על אחד ושאל אותו מה קרה שם מנקודת מבטו.

ביום שחרורו נסע מהבקו"ם היישר לסבא שלו כדי

לבקש את רשותו לעזוב את המדינה ולא לחזור לפה.