לפני 19 שנים מת נתן, אביה של שרית. שבע שנות מחלתו, גסיסתו ומותו שינו את מסלולה בתוך מקצוע העבודה סוציאלית, והפכו את השיח עם ועל המוות לדבר בעל חשיבות אישית וחברתית עמוקה עבורה. היא למדה שהמוות הוא חלק מהחיים, למרות שרופאים נוטים להתייחס אליו כאל כשלון מקצועי. היא חוותה מקרוב את האטימות המוסדית ואת הנטישה החברתית שחווים חולים סופניים, וגם את החסד וההשראה שמעניק שיח פתוח על מחלה ומוות לחולה, למשפחה ולחברים. היא זכתה באבא שידע למות טוב למרות החברה שהוא חי בה, ולימד אותה בכך את חשיבות המוות לחיים.