ביום ראשון נציין בעצב שישה חודשים מאז אותה שבת. יעל גבאי מקיבוץ רעים תציין שישה חודשים של חסר תמידי של אחיה האהוב יובל ז"ל, שנשאר בן 35.בשבת השבעה באוקטובר הוקפץ יובל, מ"כ בגדוד 8109 שבחטיבה המרחבית שומרון ליהודה ושומרון ובזמן שהיה בדרכו להגנה על הישוב איתמר, הוא נורה בדרך לשם כאשר הוא ברכבו.יובל אהב בני אדם ויותר מכל אהב בעלי חיים. היה אדם שמח, מצחיק, בעל נתינה אינסופית, אוהד שרוף של הפועל ת"א ושל להקת "היהודים", שגם באו לשיר לזכרו בטקס הלוויה שלו.בראיון נוגע וחשוף פותחת יעל את ליבה ומדברת על יובל האח הבכור, על כך שגם היא היתה אמורה להיות בכלל במסיבת ה"נובה" ועל שיברון הלב וההתמודדות עם האובדן: "אני לא חושבת שעד היום אני באמת יודעת מה לעשות ואיך להתמודד… אני לא עובדת מאז ובאמת אצלי זה כל יום לבחור - לבחור לחיות, לבחור שהחיים יותר שווים מהכל… מאוד קשה לי, מאוד קשה למשפחה. מה שעוזר לי זה לספר על יובל, לכתוב עליו, להביע תחושות ורגשות או להעלות תמונה שלו ברשתות החברתיות כמעט כל יום. מבחינתי ככה אני חיה אותו".בשבע שנים האחרונות חיה יעל בת"א, אבל ברגע שיתאפשר היא מתכוונת לחזור יחד עם הוריה אל המרחבים הפתוחים של קיבוץ רעים.נפגשתי איתה לשיחה בדירה שלה ברחוב הרצל בת"א, באחד המגדלים, שם מתגוררים חברי קיבוץ רעים עד שיוכלו לשוב לביתם. מי שעוד נכחה איתנו בראיון זו הכלבה רותי, שרק שבוע קודם לכן יעל הביאה אותה מעמותת "רחובות אוהבת חיות", שם יובל התנדב מדי יום שישי, אהב את העמותה ואת הכלביה ואהב את רותי הכלבה.