היום אנחנו בפרק מיוחד שנקרא ״שבעה מאוקטובר- שבעה טקסטים מאז השביעי באוקטובר ״

 בפרק נביא 7 טקסטים שכתבו פסיכולוגים ופסיכולוגיות חינוכיים מהמחוז שיעסקו בהשפעה של אסון השבעה באוקטובר, והתקופה הקשה שבאה בעקבותיו על הפסיכולוגים ועבודתם . הטקסטים נכתבו במסגרת סדנא מיוחדת ביוזמתה של הפסיכולוגית המחוזית שלנו יפית חסן, שביקשה לומר את הדברים הבאים:

לאחר האירועים הנוראיים ב-7/10 חשבנו בתחילה שאין מילים ולא יהיו. כל הזמן שמענו את צמד המילים ״אין מילים״…״אין מילים״. 

כי כל המילים נעשו למשהו שאינו מספיק ואי אפשר להשתמש בהן.

כי על מה נאמר עוד ״זוועה״ או ״נורא״ וכך בא האלם. מה שחווינו נפל מחוץ לשפה המוכרת.

רק אחר כך, בתנועה מדודה ובלתי מורגשת כמעט, המילים שבו, בקצב שלהן, עוד אחת ועוד אחת, מסתדרות בשורה למשפטים ולפסקאות. מנסות לתת פשר למה שהיה ועדיין מתרחש מאז, בפנים ובחוץ. במסגרת התנועה המדודה הזו, ביקשנו במחוז תל אביב ליצור את הסיפורים שלנו ואת התנועה בין האישי למקצועי.

גיבשנו קבוצת פסיכולוגים ופסיכולוגיות מהמחוז, שבהנחיית הפסיכולוגית והסופרת ענת הררי, ביקשו לספר את הסיפור שלהם שנע בין האישי למקצועי.

ואני אוסיף לדבריה של יפית, שהפרק היום הוא חלק ממיצג אמנותי שעולה בכנס הפסיכולוגים החינוכיים באילת שיחל ב1.12.24 ומי שיפגוש את המיצג האמנותי הזה יוכל להתרשם מציטוטים שונים מתוך הטקסטים ואף לסרוק ברקודים של הטקסטים שיבחר ולהאזים להם.