נטע חוזרת אחרי חודש וחצי של היעדרות עם הפרק הכי אינטימי שלה עד כי – והפעם, היא מצלמת אותו לבד, בלי הפקה, בבית של מישהו זר ב-LA.

היא מספרת על ההחלטה לטוס לברנינג מן עם מישהו שלא הכירה, על ה-48 שעות הראשונות המאתגרות שבהן הרגישה לחלוטין לא במקום, ועל הרגע המדויק שבו הכל השתנה – כשילדה קטנה בת 5 קפצה עליה, חיבקה אותה, והחזירה אותה לנטע שהייתה פעם.

במהלך הפרק, היא פורסת את המסע הפנימי שעברה בין אומנויות, מסיבות, מפגשים אקראיים שהפכו למשמעותיים – ואת ההחלטה לשחרר שליטה באמת, לא רק בדיבורים.

היא מדברת על הפחד שיצר בה מנגנוני הגנה במשך שנים, על הביקורתיות והשיפוטיות שהגנו עליה אבל גם סגרו את הלב שלה, ועל הרצון העמוק להיות שוב הילדה הצוחקת והחופשית שהייתה.

נטע משתפת למה עזבה את הכל וטסה ל-LA בלי תוכנית, בלי הכנסה קבועה, בלי לדעת מה יהיה מחר – ואיך זה מרגיש לקפוץ בנג'י בלי חבל, מתוך אמונה שהיא תתחיל לעוף שנייה לפני שתיגע בקרקע.

היא מסבירה למה לא תחזק קהילה מתוך פחד, למה חשוב לה לצאת מהדרכים המוכרות, ואיך היא מגלה שהמקומות הכי לא נוחים הם בדיוק אלה שפותחים את הלב.

פרק אמיתי ומלא בתובנות שצצות בזמן אמת – על לסמוך כשמפחדים, לאהוב בלי תנאים, ולבחור באומץ גם כשהראש צורח "לא".