בפרק הזה נטע מדברת על הרגע שבו מפסיקים לחפש שיטה שעובדת לכולם, ומתחילים להקשיב למה שבאמת מדויק לנו.

זו שיחה על חיים בלי נוסחאות, על הבחירה לא להעתיק דרכים של אחרים רק כי הן נראות טוב מבחוץ, ועל האומץ להודות שמה שעובד למישהו אחר, לא בהכרח יעבוד לנו.

הפרק נוגע במקומות שרוב האנשים פוגשים ביומיום: אוכל, זוגיות, גוף, טיפול, גבולות וקבלת החלטות, אבל לא כדי לתת תשובות – אלא כדי לחדד איך כל אחד לומד לקרוא את עצמו. נטע מדברת על אחריות אישית, על שיח פתוח גם כשיש דעות מנוגדות, ועל היכולת להחזיק אמת משלך בלי לנסות לשכנע אף אחד.

זה פרק למי שמרגיש שכבר שמע הכל, ניסה הכל, ועדיין מחפש דיוק.

למי שרוצה להפסיק לרדוף אחרי פתרונות חיצוניים ולהתחיל לבנות אמון בעצמו.

פרק שמרחיב את החשיבה, מרגיע את הצורך “לעשות נכון”, ומשאיר אותך עם בהירות חדשה לגבי הדרך שלך.

בפרק 22 נטע מדברת על נושא שישנה לכם את החיים: סגנונות תקשורת.

למה אנשים מתנהגים אחרת? למה אחד נפגע ממילה ואחד שוכח שרבתם? למה מייל אחד מרגיש “כועס” לאחד ו”ענייני” לשני? בפרק חושפני, מצחיק וחד — נטע מפרקת את ארבעת הסגנונות:

משימתי, מקדם, תומך ומנתח,

ומסבירה איך כל אחד מהם חושב, מגיב, קונה, כותב, רב ומבקש העלאה.

וגם:

סיפור אישי על הצבת גבול מול ספק — ואיך זה קשור לשיעור החיים שלה (ושלך).

למה התפתחות אישית תמיד גוברת על סגנון תקשורת, ואיך זה קשור ל־22, לרגש ולמי שאנחנו באמת.

זה פרק שכל אחד חייב להקשיב לו — בן/בת זוג, חברה, עובד, מנהל…

אתם הולכים להבין אנשים אחרת לגמרי.

נטע מגיעה לפרק 21 עם אורח ראשון מיוחד - ד"ר איתמר כהן, פסיכולוג קליני וחוקר חומרים פסיכדליים מאוניברסיטת תל אביב. אחרי שנה וחצי ללא אורחים, היא מחליטה לחשוף את חוויית האיוואסקה שעברה לפני חודש - אבל הפעם, עם מישהו שיכול להסביר מה באמת קורה מאחורי הקלעים במוח. השיחה מתפתחת לכיוונים בלתי צפויים: מזוגיות פתוחה דרך השביעי באוקטובר, מנוקשות מחשבתית למסע של 14 ימים בטבע לבד. נטע מספרת על הלילה שבו שנאה את כולם, על ההקאות שהרגישו כמו שחרור, ועל הבוקר שבו קמה כאדם אחר לגמרי. איתמר מסביר מדוע פסיכדליה היא לא פתרון קסם אלא כלי עדין שדורש הכנה, כבוד ואינטגרציה נכונה - ולמה המחקרים שלו עם חיילים פוסט-טראומטיים מראים תוצאות מדהימות. בדרך, השניים נוגעים בשאלות גדולות: האם הכל באמת קורה בשביל סיבה? למה חשוב להטיל ספק בכל דבר? ואיך משחררים את השליטה בלי לאבד את עצמך? פרק שמזמין אתכם להרחיב את התודעה - ולשאול שאלות.

נטע נעצרת לרגע אחרי שבועות של שקט, ופותחת מיקרופון לשיחה הכי אמיתית שיש – על כל מה שקורה מאחורי הקלעים.

איך זה להישאר לבד בלוס אנג'לס ללא חברים, משפחה או תוכנית? למה היא לא חזרה לארץ למרות שהכל צעק לה לחזור? ואיך זה מרגיש לעבור את החודשיים הכי קשים בחיים – דיכאון, אכילה כפייתית, ובדידות מוחלטת.

אבל רגע, זה רק מתחמם. היא מספרת על צירופי המקרים המטורפים שהובילו אותה לגור בווילה בהוליווד הילס עם זרים מלאיראן ואוסטרליה, על איך היא חיה חודשיים בלי לשלם שכירות, ועל הרגע שבו הבינה שהיא צריכה לשחרר שליטה לגמרי.

בדרך היא שואלת את עצמה -

– איך זה שכל מה שניסתה לא עבד?

- ואיך פתאום, בדיוק כשוויתרה על הכל, הגיע אליה טיול חלומות בג'יפ על הכביש האמריקאי.

פרק שמקפץ בין קריסה לזימונים, בין פחד לאמונה, וגורם לך לחשוב שאולי… יש עוד דרך לעשות את זה. אחרת.

נטע עוצרת לרגע כדי לשתף בסיפור שלא סיפרה קודם – על החוויה הראשונה שלה עם פטריות פסיכדליות, ואיך זה שינה לה את החיים. היא מתארת איך שנים של שליטה עצמית קפדנית הובילו אותה למקום תקוע, ואיך החלטה אחת נועזה פתחה לה את הראש לחלוטין.

במסע של שמונה שעות עם מטפלת, עם 4.5 גרם פטריות, נטע חווה התגלות – שהכל פיקציה, שאנחנו לא יכולים באמת להבין מה קורה כאן, ושהניסיון להסביר מפספס את העיקר: להיות כאן ועכשיו. היא מבינה שהכל מסתובב סביבה, ושכל מה שקורה בחיים בא לשרת את המסע שלה.

אבל זה רק מתחמם. נטע ממשיכה לברנינג מן, שם היא מתנסה במגוון חוויות – MD, Acid, G – ולאט לאט משחררת שכבות של שיפוטיות ופחד. היא מגלה שאנשים שעושים "סמים" הם לא בהכרח שבורים, שהיא יכולה להתאהב בגבר שעושה דברים שהיא תמיד שפטה, ושכשהיא מגיעה ללא שיפוטיות – גם העולם מגיע אליה באהבה.

פרק שמזמין לחשוב מחדש על גבולות, על מה שמותר ומה אסור, ועל הכוח שיש בלהביא את עצמך כמו שאת – בלי התנצלות, בלי פחד, ובלי להסתיר כלום.

נטע יושבת בביתה, מדליקה מצלמה בלי תכנון מוקדם, ופותחת את אחד הפרקים הכי גולמיים והכי אמיתיים שלה. אחרי שהתלבטה ימים שלמים האם לשתף את הפרק הקודם – זה שבו דיברה על חוויות משנות תודעה – היא מחליטה לעשות את הדבר הכי נכון עבורה: להביא את עצמה, ללא סינון, ללא התנצלות.

במהלך הפרק, נטע מסבירה למה לא לשמור על רעיונות בפנים, למה לא להיות "קנאית לפרטיות", ולמה כל שיפוטיות היא בעצם פחד מתחפש. היא מדברת על כך שהעולם עומד בפני שינוי דרמטי – הבינה המלאכותית הולכת לשנות את שוק העבודה, החינוך והפוליטיקה, ומי שישרוד את המהפכה הזו הם לא החכמים ביותר או העשירים ביותר, אלא אלה שמחוברים לעצמם.

נטע חולקת את השיחה שלה עם חברה שאמרה לה שלא כדאי לה לשתף את הפרק הקודם, ומסבירה למה היא בחרה בדיוק להפך – כי השיתוף הוא לא המלצה, אלא פתיחת תודעה. היא מדגישה שכל אחד צריך למצוא את הצבע שלו, לא לצבוע את עצמו בצבע של אחרים, ושהדרך היחידה לעזור לעולם היא להיות עצמך ללא פשרות.

בדרך, היא נוגעת בנושאים כמו למה בתי ספר בנויים כמו מפעלים, למה שרים לא צריכים להיבחר ככה, ולמה החיים שלנו הם בדיוק מה שאנחנו מוכנים לסבול. היא קוראת למאזינים לשייף את החיבור העצמי, לא לחכות למחר, ולהפסיק לפחד ממה שאחרים יחשבו – כי מי שמאמין, לא מפחד.

פרק שמזעזע, מעורר, ומזמין אותך לחשוב מחדש על כל מה שחשבת שידעת.

נטע חוזרת אחרי חודש וחצי של היעדרות עם הפרק הכי אינטימי שלה עד כי – והפעם, היא מצלמת אותו לבד, בלי הפקה, בבית של מישהו זר ב-LA.

היא מספרת על ההחלטה לטוס לברנינג מן עם מישהו שלא הכירה, על ה-48 שעות הראשונות המאתגרות שבהן הרגישה לחלוטין לא במקום, ועל הרגע המדויק שבו הכל השתנה – כשילדה קטנה בת 5 קפצה עליה, חיבקה אותה, והחזירה אותה לנטע שהייתה פעם.

במהלך הפרק, היא פורסת את המסע הפנימי שעברה בין אומנויות, מסיבות, מפגשים אקראיים שהפכו למשמעותיים – ואת ההחלטה לשחרר שליטה באמת, לא רק בדיבורים.

היא מדברת על הפחד שיצר בה מנגנוני הגנה במשך שנים, על הביקורתיות והשיפוטיות שהגנו עליה אבל גם סגרו את הלב שלה, ועל הרצון העמוק להיות שוב הילדה הצוחקת והחופשית שהייתה.

נטע משתפת למה עזבה את הכל וטסה ל-LA בלי תוכנית, בלי הכנסה קבועה, בלי לדעת מה יהיה מחר – ואיך זה מרגיש לקפוץ בנג'י בלי חבל, מתוך אמונה שהיא תתחיל לעוף שנייה לפני שתיגע בקרקע.

היא מסבירה למה לא תחזק קהילה מתוך פחד, למה חשוב לה לצאת מהדרכים המוכרות, ואיך היא מגלה שהמקומות הכי לא נוחים הם בדיוק אלה שפותחים את הלב.

פרק אמיתי ומלא בתובנות שצצות בזמן אמת – על לסמוך כשמפחדים, לאהוב בלי תנאים, ולבחור באומץ גם כשהראש צורח "לא".

נטע מגיעה לפרק הזה במצב של בלבול יצירתי, ומשתפת את המאזינים במסע פנימי מרתק לעבר פיצוח "קוד המוח האנושי". היא מתחילה בסיפור על ביקורת בונה שקיבלה מעוקבת, וחושפת מדוע היא לא מאמינה שקיים דבר כזה ביקורת בונה אמיתית.

מהסיפור הזה היא עוברת לחקור את הקשר בין אמונות למציאות, תוך כדי סיפור מרתק על איך מצאה בן זוג נסיעה לברנינג מן בדיוק כפי שזימנה. היא מסבירה איך הבינה המלאכותית משנה את העולם בקצב אקספוננציאלי, ומדוע זה הזמן להתפתח אישית במקום לרדוף אחרי הצלחות קטנות.

במהלך הפרק היא חושפת איך אמונות מגבילות הרסו לה הזדמנות עבודה עם מנכ"לית, ומסבירה את התאוריה שלה על איך מחשבות יוצרות מציאות. היא מתייחסת לזימונים, לתורת הקוונטים, ולקשר בין דת למדע, תוך כדי שיתוף אישי על הפחדים והחלומות שלה.

הפרק מסתיים בהבנה עמוקה שכל מה שקורה במציאות שלנו קשור למחשבות ולאמונות שלנו, והיא מזמינה את המאזינים להצטרף אליה למסע גילוי הקוד הזה שעתיד לשנות את חייהם.

נטע חושפת את הסיפור מאחורי מעבר האולפן החדש ומשתפת על הרצון לקחת את הפודקאסט לרמה הבאה. היא מספרת על התחושה שהפלטפורמה הזאת היא באמת המקום שלה, אחרי חמש שנים של הרגשה שאינסטגרם זה "ליד".אבל זה רק ההתחלה.היא צוללת לסיפור הדרמטי עם עוזרת אישית שהסתיים במשטרה, וחושפת איך זה הפך לגושפנקה האחרונה שצריכה כדי לסמוך על תחושת הבטן שלה. מתברר שהיא הרגישה משהו לא נכון מההתחלה, אבל התעלמה מהסימנים.בדרך היא מתחברת לזוגיות - איך היא פוסלת גברים בשיחות טלפון, למה היא לא מאמינה בחוק המספרים הגדולים, ומה זה אומר לחפש כימיה אמיתית. היא מספרת על דייטים מוזרים, חברים חדשים מיוון, ועל ההחלטה לעשות ניסוי - שבוע שלם של הקשבה רק לתחושות הבטן.פרק שמתנועע בין סיפורים אישיים לתובנות על איך לעשות החלטות נכונות, תוך התמודדות עם הרעש של דעות מבחוץ והחזרה למה שבאמת מרגיש נכון בפנים.

הפרק הכי מרגש בעיניי עד כה וכזה שיכול לתת פרספקטיבה נוספת לחיים.